להערכת סיכויי תביעתך:
קביעת סוג הנכות הרפואית ודרגת הנכות הרפואית הצמיתה תיעשה על פי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, המכילה רשימה של סוגי פגיעות שונות ולצידן שיעורי הנכות.
עיקר הדיון בפני הועדה הרפואית מתמקד בשאלת שיעור הנכות הרפואית וסוג הנכות שהותירה הפגיעה אצל הנפגע. אולם, במקרים רבים, לפגיעה השלכות נוספות מעבר למצבו הרפואי של הנפגע, הנוגעות לכושרו לעבוד וליכולתו להשתכר כעובר לתאונה וייתכנו מצבים שהפגיעה בעבודה גרמה לנפגע ירידה בשכרו שעובר לתאונה.
עם מקרים אלה מתמודדת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), תשט"ז-1956 אשר קובעת, כדלקמן:
(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31(ב) בשים לב למקצועו, ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינויה זה לא יעלה על % 19 אם דרגת הנכות פחותה מ- % 20 , ובכל מקרה אחר לא תעלה על % 100 .
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו.
(ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר אתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה".
חשיבותה של תקנה 15 נעוצה בכך, שהיא מחייבת את הוועדה הרפואית להתחשב בנתונים האישיים של הנפגע הספציפי ובמידת השפעותיה של דרגת הנכות הרפואית שנפסקה לו על עבודתו וכושר השתכרותו.
לצורך ההחלטה באם להחיל בעניינו של הנפגע את תקנה 15 ובאיזה שיעור תוגדל נכותו, נוהגת הועדה הרפואית להתייעץ עם ועדת "הרשות". מדובר בוועדה המורכת מפקיד שיקום, רופא מוסמך ומעובד המוסד, אשר תפקידה לקבוע אם הנפגע עונה למבחנים הקבועים בתקנה 15 והאם מתקיימים בעניינו אחד מאלה: אי יכולתו לחזור לעבודתו, או ירידה ניכרת בהכנסתו ולא לזמן מוגבל.
בשאלת מבחן ההכנסות על הנפגע מוטל הנטל להוכיח כי נכותו היא זו שגרמה לירידה הניכרת בהכנסותיו ולא אחרת.
בסיום בדיקותיה מעבירה ועדת "הרשות" המלצותיה לידי הוועדה הרפואית, אשר בסמכותה לקבלם או לדחותם או להחליט אחרת, כפי שתימצא לנכון. למעשה, הוועדה הרפואית איננה כבולה בהמלצות ועדת "הרשות", אך בפועל נוהגת היא לסטות מהמלצות אלה לעיתים רחוקות.
במידה ונמצא כי הנפגע עמד בתנאי התקנה, מוסמכת הוועדה להורות על הגדלת נכותו "עד מחצית מזו נשקבעה לו" כאמור בתקנה 15(א). כך למשל, אם נפסקה לנפגע נכות רפואית צמיתה בשיעור % 10 בסמכותה להגדיל את נכותו ב- % 5 נוספים. אולם, על פי הוראות התקנה אין הוועדה מחוייבת לעשות כן, והיא רשאית להגדיל את נכותו של הנפגע בשיעור מופחת ממחצית, אף אם ועדת "הרשות" המליצה בפניה אחרת. כמובן שבנסיבות אלה על הוועדה לנמק החלטתה.
כאשר לנפגע נפסקה נכות רפואית צמיתה מתחת ל- % 19 ובהגדלתה על פי תקנה 15 יהא הנפגע לקבל נכות צמיתה שגבוהה מ- %19 - הוועדה תיקבע לנפגע נכות צמיתה בשיעור 19% בלבד. כך למשל, נפגע שנפסקה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור % 15 והוחלט להגדיל את נכותו במחצית - כלומר בעוד % 7.5 אחוז תקבע לו הוועדה נכות צמיתה כוללת בשיעור 19% והוא יהא זכאי למענק חד פעמי .
אם נכותו הרפואית הצמיתה של הנפגע גבוהה מ- 20%, תוענק לו מלוא הנכות הצמיתה לה הוא זכאי כתוצאה מהגדלתה על פי תקנה 15. כך למשל, נפגע שקיבל נכות רפואית צמיתה בשיעור של % 25 והוחלט על הגדלתה ברבע - כלומר בעוד % 6.25, תיפסק לו נכות צמיתה של % 31.25.
במידה והחליטה הוועדה הרפואית על הגדלת נכותו הצמיתה יהא הנפגע זכאי לתשלום גמלה על פי שיעור הנכות הכולל שנקבע לו. על החלטת הועדה ניתן לערער בפני ועדת עררים. הערעור יהא על ההחלטה כולה ולא ניתן לערער אך ורק על החלטת ועדת "הרשות".
ד"ר דוד סער, עו"ד
