תביעת "פיצויי ציפייה" במסגרת שכר טרחת עו"ד

עניין זה נדון בפסק דינו של ביהמ"ש בפס"ד ת"א 1468-06 עו"ד יוסף גרנות ואח' נ' בנייני המשתלה בע"מ. ככלל, "פיצויי ציפייה" הינם פיצוי בגובה שכר הטירחה המלא אילו המשיך עורך הדין לייצג את לקוחו למרות שפוטר מהמשך ייצוג בחלוף זמן קצר ובטרם הסתיים הייצוג.

במקרה זה דובר על עו"ד גרנות ושותפיו (להלן "התובעים") אשר הכינו הסכם שכר טרחה אשר עליו חתמו עם חברת בנייני המשתלה בע"מ (להלן: "הנתבעת") מדובר על ייצוג של עו"ד בעסקת מקרקעין. הנתבעת רכשה שטח גדול לבנייה באזור רמת גן, והסכם שכר הטרחה כלל טיפול משפטי רחב ומקיף בתחום דיני התכנון והבנייה ועסקאות מקרקעין (שזהו תחום התמחות התובעים), הכולל את כל העבודה המשפטית לה תזדקק הנתבעת בקשר עם המקרקעין, הכולל טיפול בשינוי התב"ע ומתן שירותים משפטיים, לרבות עריכת חוזים עם קבלנים וחוזי מכירה, וכל זאת תמורת שכר טרחה בשיעור של 1.5% בתוספת מע"מ משווי הפרויקט שיבנה על המקרקעין, וזאת בהנחה, שבסיס המכירות הוא 27,000,000$ בתוספת מע"מ.

התובעים טוענים כי פעלו רבות לשינוי התב"ע ולהגדלת זכויות הבנייה. הנתבעת טוענת מנגד, כי כל אלו התקיימו כבר לפני רכישת המגרש, והעבודה שהושקעה ע"י התובעים היתה מזערית, את הרוב עשתה האדריכלית.

כך או אחרת, ביום 21.3.05 חתמה הנתבעת על הסכם למכירת 80% מהמקרקעין לחברת אפריקה ישראל מגורים בע"מ. הנתבעת טוענת כי ההסכם הסדיר את שכר הטרחה גם לתובעים.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים היתה, האם תשלום שכר טרחה האמור (82,500$ +מע"מ) מהווה תשלום סופי שממצה את התחיבות הנתבעת כלפי התובעים, או שמא מדובר בתשלום חלקי בלבד של חוב שכ"ט בעבור התובעים.

ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע כי:

ע"פ הלכת ביניש- עדיאל (בע"א 136/92 ביניש- עדיאל נ' עורכי הדין דניה סיבוס, חברה לבנין בע"מ), נקבע כי בהתקשרות עו"ד לקוח, ככל שמדובר בשכר טרחת עו"ד, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק הקשר עם עו"ד ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו בטרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נזקקו שירותיו, ובתנאי שיובטח לעו"ד שכר טרחה ראוי בעבור השירות שניתן. קביעת השכר הראוי תיעשה באמצעות ראיות ומומחים.

"הלכת קורפו" (כפי שנפסקה בע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין) קבעה כי כאשר לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עו"ד והסיבה שלו הוגנת ובתום לב, ביהמ"ש לא יטיל עליו לשלם לעו"ד דמי ציפייה. מנגד, כאשר הפסקת ההתקשרות אינה הוגנת ולוקה בחוסר תום לב, אין מקום לפטור את הלקוח מתשלום דמי ציפייה לעו"ד.

בהפעלת הזכות הנתונה לכל אחד מן הצדדים לסיים באופן חד צדדי הסכמים שלא נקצב מועד לסיומם, עליהם לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת. במקרים בהם ביטול ההתקשרות נעשה בחוסר תום לב, יש הצדקה לפסיקת מלוא שכר הטרחה.

במקרה זה, התביעה הינה לפיצויי ציפייה. אולם, הוכח כי הפסקת ההתקשרות של הנתבעת נובעת משינוי נסיבות מהותי ומטעם מספיק ואינה נגועה בחוסר תום לב ולכן אין מקום לחייבה בשכר הטרחה המעוגן בהסכם המקורי, וכפועל יוצא, אין על הנתבעת חובה להשלים לתובעים "פיצויי ציפייה". בנוסף, אומדן שיעור השכר הראוי, לו זכאים התובעים, לפי היקף העבודה שהושקעה בפועל יחסית להיקף העבודה הכוללת, מעלה כי התובעים אינם זכאים לשכר טרחה נוסף.

לאור האמור נדחתה התביעה.

ד"ר דוד סער, עו"ד