תביעת נזק נפשי לנפגע משני (הלכת "אלסוחה")

ד"נ 6401/07 לבנה לוי נ' המרכז הרפואי שערי צדק

בפרשה זו ניתנה החלטה עקרונית וחשובה בדיני הנזיקין אשר לה נפקות משמעותית.

השאלה המשפטית במקרה שבנדון הייתה: האם זכאי נפגע משני לפיצויים, ואם כן באילו מקרים.

לדוגמה: פלוני נפגע באירוע נזיקי, אלמוני ראה את המקרה ונפגע נזק נפשי, האם זכאי אלמוני לפיצוי?

במקרה דנן, דובר על זוג הורים אשר נגרם להם נזק נפשי קל ביותר עקב מקרה רשלנות בוולד שלהם. דהיינו: להורים לא נגרם נזק פיסי, אלא אך נזק נפשי.

עד לפרשה זו שררה הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן) אך בתאונות דרכים, כלומר: בהתקיים מספר תנאים מוכרת נכות נפשית של נפגע משני.

בפרשה שבנדון, קבע מפורשות בית המשפט העליון, כי ניתן להחיל את הלכת אלסוחה אף על תביעות נזיקיות אחרות.

בית המשפט חוזר על התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה, ומחיל את ההלכה על תביעות נזיקיות אחרות. זאת ועוד, בית המשפט מקל עם התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה וקובע, כי לגבי התנאי הרביעי הדורש נזק נפשי משמעותי, ניתן להקל בדרישה זו ולקבל תביעה אף במקרה שאין כלל אחוזי נכות מבחינה נפשית.

להלן עיקרי ההלכה:

" השאלה שלגביה נחלקו שופטי המותב בפסק הדין נשוא העתירה, ושלגביה הוגשה העתירה לדיון נוסף שבפניי, הינה האם העותרים זכאים לפיצוי בגין הנזקים הנפשיים הלא ממוניים שאירעו להם כתוצאה ממות העובר. בהקשר זה נדרשו שופטי המותב להתייחס להלכה שנקבעה ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990) (להלן: הלכת אלסוחה) באשר לאחריות המזיק, שגרם לנזק ישיר לאדם כלשהו, לנזק הנפשי שנגרם לקרוביו של הנפגע הישיר כתוצאה מהפגיעה בו. הלכת אלסוחה קבעה ארבעה תנאים מצטברים לפיצוי הניזוקים המשניים בגין גרימת נזק נפשי בנסיבות המתוארות: (א) הניזוק המשני הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי, אם כי ניתן במקרים חריגים לפצות גם נפגע אחר; (ב) על הניזוק המשני, ככלל, להתרשם מאירוע הנזק בעצמו, אולם אין לשלול את האפשרות לפצות קרוב שהתרשם מן האירוע מכלי שני ושנזקו היה צפוי בנסיבות העניין; (ג) נדרשת קירבה סיבתית בין הנזק הנפשי שנגרם לניזוק המשני לבין אירוע הנזק, אולם לא נדרשת בהכרח גם קירבה בזמן או במקום לאירוע הנזק; (ד) נדרשת פגיעה נפשית חמורה בניזוק המשני שעולה כדי מחלת נפש (פסיכוזיס) או הפרעת נפש (נוירוזיס) שיש בהן משום נכות ניכרת (שם, בעמ' 436-432).

פסק הדין העיקרי בערעור ניתן מפי המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין. בפסק דינו עמד המשנה לנשיאה על כך שבעוד ששלושת התנאים הראשונים שנקבעו בהלכת אלסוחה מאופיינים בגמישות מסוימת, המאפשרת הרחבה בעתיד של חוג הזכאים, הרי התנאי הרביעי לעניין עצמת הנזק הנפשי פורש באורח נוקשה ודוגמאטי. כן הביע המשנה לנשיאה את העמדה כי מבחינת הדין הרצוי ספק אם יש לשלול את החבות בנזיקין מקום בו מדובר בנזק נפשי שאירע לניזוק משני ושעוצמתו אינה חמורה. בהקשר זה ציין המשנה לנשיאה כי הלכת אלסוחה צפתה את האפשרות כי יתעוררו בסביבותיה מקרי ביניים "ברורים וקשים", שבהם ימותן התנאי בדבר עצמת הנזק הנפשי. המשנה לנשיאה הוסיף עוד, כי ככל שרואים בהורים או במי מהם נפגעי משנה בנסיבות בהן ילדם נפטר בטרם נולד עקב התרשלות, הרי מתקיימים שלושת התנאים הראשונים שנקבעו בהלכת אלסוחה. לעומת זאת, התנאי הרביעי שנקבע בהלכת אלסוחה, אינו מתקיים בעניינם של העותרים שכן הנזק הנפשי שנגרם להם הוא נזק נפשי "קל" לפי הגדרתו המשפטית, והוא אינו מוצא ביטוי בקביעת אחוזים של נכות נפשית."

ד"ר דוד סער, עו"ד