תביעות נזיקיות בין בני זוג

בפס"ד תמ"ש 1847/04 פלוני נ' פלונית, דובר על בני זוג, אשר כל צד הגיש לביהמ"ש תביעות נזיקיות כלפי הצד השני.

הבעל הגיש נגד האישה תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימושה בדירתם המשותפת. בנוסף, הגיש תביעה לתשלום בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עפ"י טענתו מכך שאשתו בגדה בו וכן, תביעה בגין עוולת הנגישה.

עוולת הנגישה בדיני נזיקין- היא עוולה כאשר צד אחד מתלונן על צד שני בכוונה להרע עמו וללא בסיס מהימן לתלונתו, אשר מתברר לאחר חקירה כי מדובר בהליך סרק. עוולה זו קבועה בס' 60 לפקודת הנזיקין. על מנת להוכיח את עוולת הנגישה יש להראות כי התלונה בוצעה בכוונת זדון וכי, התלונה אינה מוצדקת בנסיבות העניין.

מנגד, האישה תבעה את הבעל בחיוב נזיקי, כאשר הבסיס לתביעתה הינו הרשעת בן זוגה בפלילים בגין תקיפתה וחבלתה. וכן, תביעה בגין לשון הרע בגין פרסום פס"ד והחלטתו, אשר יש בהם משום פגיעה בשמה הטוב.

בית המשפט פסק:

לעניין תביעת דמי השימוש: באופן כללי תביעת דמי שימוש במקרקעין מעוגנת בסעיפים 31 ו33 לחוק המקרקעין. כאשר מדובר בדירת מגורים משותפת של בני זוג, יפסקו דמי שימוש ראויים לאחד מבני הזוג כאשר בן הזוג האחר, השוהה בדירתם המשותפת משתמש בה באופן בלעדי ומונע את השימוש מהצד השני.  במידה וצד אחד עוזב את דירת המגורים המשותפת עקב משבר בחיי הנישואין/גירושין, קיים לביהמ"ש שיקול דעת לקבוע את המועד אשר ממנו והלאה יוכל לקבל בן הזוג שעזב דמי שימוש ראויים מהצד אשר גר בדירה. באופן כללי כל תביעה לדמי שימוש במסגרת דיני משפחה, תיבחן עפ"י נסיבות המקרה הספציפי ולביהמ"ש יש שיקול דעת רחב בעניין זה.

עפ"י ההלכה אשר נקבעה בשורה של פסקי דין, נקבע, כי לאור מניעות בני הזוג לגור בדירת מגורים משותפת, תחת קורת גג אחת, יש לפסוק לצד אשר אינו גר בדירה דמי שימוש ראויים. מקורה של הלכה זו הוא מן הדין העברי ומצויה ב"הלכות איסורי ביאה". כלומר עפ"י הדין העברי, בני זוג אשר התגרשו עפ"י ההלכה, לא יכולים לגור בדירה משותפת, משום שהדבר עלול לפגוע בתקפות הגירושים.

דמי שימוש ראויים לא יינתנו במידה ואחד מן הצדדים הורחק מהדירה בצו שיפוטי.

במקרה דנן, הבעל הורחק מביתו עקב צו הגנה שניתן לטובת האישה, עקב תקיפתה, מה שאומר שבגין תקופה זו לא יהיה זכאי לדמי שימוש ראויים. לגבי התקופה מיום פקיעת הצו, טען הבעל כי הסיבה לזכאותו לדמי שימוש היא העובדה כי לא גר בבית, עקב איומיה של האישה 'להלין עליו תלונות שווא..'.

ביהמ"ש קבע כי הבעל לא הרים את נטל ההוכחה להראות כי בת זוגו מנעה ממנו להשתמש בנכס, שכן היה מגיע לדירתם כאוות נפשו. כמו כן, בת זוגתו, אינה ניסתה למנוע/לסכל את פירוק השיתוף בדירתם המשותפת. עפ"י כל האמור לעיל הגיע ביהמ"ש למסקנה כי הבעל לא זכאי לשכר מצד האישה בגין השימוש בדירתם.

לעניין תביעתו של בן הזוג לעוגמת הנפש/עוולת הנגישה: הבעל תבע את האישה על עוגמת נפש מאחר והאישה בגדה בו. לדעת כבוד השופט סילמן ניצן, על ביהמ"ש להימנע מלהתערב בחיי הנישואים של בני זוג לגבי טענות המועלות כהתנהגות לא ראויה של מי מהצדדים, לדעת ביהמ"ש העונש של התנהגות בלתי ראויה במסגרת חיי הנישואים הוא פירוקם ואינם נמצאים במישור הכספי.

לגבי עוולת הנגישה, במקרה דנן, ביהמ"ש נתן לבעל צו האוסר על נקיטת שימוש באלימות, והבעל מצידו טען לעוולת הנגישה. טענתו הייתה  בכך שהאישה מאיימת עליו בהגשת תלונות סרק ועושה שימוש לרעה בהליכי המשפט. ביהמ"ש דחה את טענת התובע באשר לא הרים את נטל ההוכחה ליסוד הנפשי הדרוש,זדון, מצד האישה.

לגבי תביעת בת הזוג לפיצוי בגין התקיפה: ביהמ"ש קבע שמאחר ולא הוכחה נכות צמיתה, יפסוק לאישה את ערך הפיצוי, לפי אומדן גלובלי. ביהמ"ש פסק בגין התקיפה סכום כולל של 38,000 ₪.

לגבי תביעת האישה בגין לשון הרע: האישה טענה כי הרשעת בעלה בפסק הדין הפלילי בגין תקיפתה והטענות המועלות כנגדה בכתבי הטענות, כי "הצמיחה לו קרניים" (בגדה בו), יש בהם כדי להכפיש את שמה והם מהווים לשון הרע ופוגעים בשמה הטוב.

ביהמ"ש פסק כי לא הוכח פרסומו של פס"ד, ואף אם היה מוכח הרי אלו דברים הנאמרים "תוך כדי דיון" ועל כן, דברים אלו מוגנים לפי חוק איסור לשון הרע ס' 13(5). לפיכך, תביעתה בגין עילה זו נדחתה.

לסיכום, אנו עדים לכך שקיימים מקרים של תביעות נזיקיות בין בני זוג. במקרים אלו, מאחר והנושא טעון מבחינה רגשית, צפוי שהתביעות יהיו פחות מבוססות. ביהמ"ש אינו עושה את ההבחנה ודורש את קיומם המלא של יסודות העוולה הנזיקית כפי שמופיעים בחוק ובפסיקה. כמו כן, לעיתים עלולות להיות מוגשות תביעות נזיקיות שהסיבה העיקרית להגשתם אינה דווקא פיצוי בגין נזקים שנגרמו, אלא לצורך פגיעה בבן הזוג מתוך נקמנות, לפיכך מומלץ לאסוף ראיות עד כמה שניתן בתביעות כאלה, על מנת לבססן די צורכן. מאידך גיסא, מן הראוי לא להיקלע מלכתחילה למצבים כאלו על מנת להנמיך את הלהבות שממילא גבוהות מעצם הליך הגירושין עצמו.

ד"ר דוד סער, עו"ד