החוק העיקרי אשר מסדיר את זכאותם של נכים שנפגעו בעת ועקב שירותם בכוחות הבטחון הנו חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 [נוסח משולב]
אדם המבקש כי משרד הביטחון יכיר בו כ"נכה" על פי חוק הנכים, צריך להגיש תביעה להכרה לקצין התגמולים באמצעות מילוי טופס בקשה להכרה. חשוב מאוד למלא את הטופס בדקדקנות ולצרף עדויות, מסמכים רפואיים ואף חוות דעת רפואית אשר יוכלו לתמוך ולסייע ככל שניתן בתביעה להכרה. הואיל ולמילוי הטופס קיימת חשיבות מכרעת, מומלץ מאוד לעשות זאת עם עורך דין בקיא ובעל ניסיון בתביעות מול משרד הביטחון.
על קצין התגמולים להחליט בבקשתו של התובע תוך תשעה חודשים מיום שמסר לידיו את כל המסמכים לדרישתו ו/או התייצב לבדיקות כנדרש. באם קצין התגמולים החליט לדחות את תביעתו של התובע, עליו לנמק את החלטתו לדחיית הבקשה, על מנת לאפשר לועדת הערעורים לבקר את החלטתו.
במידה וקצין התגמולים החליט כי התובע זכאי לתגמול או להכרה כנכה, תועבר תביעתו לוועדה הרפואית, אשר תקבע את דרגת נכותו של הנכה. תנאי מוקדם לקביעת דרגת הנכות היא ההכרה בנכות. לשם קביעת דרגת נכות הותקנו תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), תש"ל-1969, אשר מכילות מבחנים לקביעת דרגת נכות על פיהן על הועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות.
על החלטת קצין התגמולים ניתן לערער לפני ועדת ערעור תוך 30 יום מיום קבלת החלטת קצין התגמולים. הועדה רשאית להאריך את מועד הערעור לתקופה נוספת של מקסימום 30 יום נוספים.
משרדנו בעל ניסיון רב בטיפול בתביעות מול משרד הביטחון. עורכי הדין במשרדנו מלווים את הלקוח החל ממילוי התביעה להכרה כנכה, ייצוג בוועדות הרפואיות של משרד הביטחון וכלה בהגשת ערעורים לבית המשפט המחוזי.
במידה והנך מעוניין, תוכל לפנות עוד היום למשרדנו ונדאג לתאם לך פגישת ייעוץ!
בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעניינם של רונית אונגר ("המבקשת") היא אלמנתו של דוד עדי אונגר ז"ל ("המנוח") נגד קצין התגמולים ("המשיבה") [רע"א 252/09, אונגר נ' קצין התגמולים]. המנוח, היה מתנדב במשמר האזרחי. ביום 28.1.03, נקרא המנוח לסייע באירוע דקירה. בדרך למקום האירוע הוא החל להתלונן על כאבים. כאשר הגיעו למקום האירוע, המנוח לא יכול היה לרדת מהניידת. המנוח סירב להתפנות לבית חולים, ורק מאוחר בלילה, לאחר ששב לביתו, ניאות להתפנות לבית החולים, שם התדרדר מצבו והוא נפטר.
סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשנ"ב – 1952 פוטר את המדינה מאחריות לנזק שנגרם לחיילים עקב שירותם הצבאי. מהו הטעם לכך? אותם חיילים יכולים להגיש תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, שם אחריות הצבא מוחלטת, היינו, גם אם הצבא לא התרשל, אך נגרם נזק לחייל, החייל יפוצה.
כאשר חייל נפגע תוך ועקב שירותו הצבאי, הוא זכאי להגיש תביעה כנגד קצין התגמולים, ואחריות הצבא כלפי החייל הינה מוחלטת, גם אם לא היה דופי בפעולת הצבא, ואף אם החייל נפגע תוך כדי ביצוע מעשה פלילי, וזאת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959. אך אליה וקוץ בה: החייל חסום מהגשת תביעה בנזיקין כנגד המדינה, וזאת מכוח סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - 1952. נשאלת השאלה מה קורה כאשר חייל קיבל טיפול רפואי רשלני במהלך שירותו, ועקב הטיפול הרפואי נגרם לו נזק? על מי תחול האחריות לפצות את החייל? על הצבא? על בית החולים? שאלה זו עלתה תדיר בפסיקה, וניתנו לה תשובות סותרות.
נפגע אדם במסגרת שירותו הצבאי ו/או במסגרת שירות בטחוני אחר ויש חשש לכאורה כי פגיעה זו תתגבש לכדי נכות קבועה, במקרה כזה תהיה תביעתו מול קצין תגמולים שעל יד משרד הביטחון, וזכויותיו תיקבענה בהתאם למפורט בחוק הנכים ( תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959.אלא מאי, שרבים נוטים לדחות את תביעתם ונזכרים בה רק כעבור שנים ופעמים אף שנים רבות. ההשהיה במקרה זה יכולה לגרום לשלילת הזכות באשר התיישנות התביעה ע"פ סעיף 32 (א) הינה בתום שלוש שנים.
