תביעה עקב נשיכת כלב

על כלב נאמר "ידידו הטוב של האדם", אך מסתבר שלא תמיד כך הוא. לצערנו, גם כלבים עלולים לגרום לנזקים קשים הן בגוף והן בנפש. לאחרונה, ניתן פס"ד בתביעה שהגישה בחורה צעירה כנגד נתבע שכלבו גרם לה לחבלות קשות בפניה ולנזק נפשי חמור. ביהמ"ש פסק פיצוי לתובעת בסך של 1,700,000 ₪. להלן נסקור את הוראות החוק בנוגע לאחריות בעלי כלבים בגין נזק שגרם כלבם, וכן הוראות לאחזקת כלבים.

אחריות בעליו או מחזיק של כלב

האחריות לנזקים אשר גורמים כלבים מעוגנת בסעיף 41א' לפקודת הנזיקין – נוסח חדש.
החוק מטיל אחריות מוחלטת על הבעלים או המחזיק דרך קבע בכלב.  הניזוק איננו נדרש להוכיח רשלנות מצד הבעלים אלא כל שעליו להראות הוא שנגרם נזק גוף ע"י הכלב ושהנתבע הינו הבעלים או המחזיק בכלב. היקף האחריות הורחב והוא כולל כל סוג פגיעה שמקורה בכלב ללא דרישה למגע פיזי, נשיכה או פעולה תוקפנית של הכלב.

יחד עם זאת, נקבעו בסעיף 41ב' לחוק, נסיבות שבהתרחשותם יהיה בעליו של הכלב פטור מאחריות לנזק שנגרם, כדלהלן:

1. כאשר הניזוק התגרה בכלב.
2. כאשר הניזוק תקף את הבעלים, את בן-זוגו , הורו או ילדו.
3. כאשר הניזוק הסיג גבול במקרקעין של הבעלים.

הוראותיו של ס' 41א לפקודה נוספו ע"י המחוקק בשנת 1992 לאור ריבוי מקרי התקיפה של עוברי אורח ע"י כלבים, ולכן נקבע כי יש לראות בבעליו של כלב כאחראי באופן מוחלט לנזקים שיגרום כלבו.

יחד עם זאת, עדיין תיתכן גם אחריות שמקורה מעוולת הרשלנות, לדוגמא: בכך שהבעלים לא בנה שער או גדר על מנת למנוע את גישת הכלב לעוברים ושבים ברחוב. כמו כן, הורחב המושג של "נזק גוף" כך שבאחד המקרים פסק ביהמ"ש פיצוי לאדם שטיפל דרך קבע בחתול אשר ראה אותו נטרף ע"י כלב ובכך נגרם לו סבל רב.

נזכיר כי תקיפת כלב יכולה לגרום לבעליו הרשעה בפלילים, בעבירה לפי ס' 338 (6) לחוק העונשין, הקובע:

338. (א) "העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים :

...
(6)  אינו נוקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו";

לצורך כך, יש להתלונן במשטרה.

מספר הוראות שנקבעו בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002

ראשית, כל כלב מעל גיל 3 חודשים חייב בעליו להחזיק ברישיון להחזקת הכלב. בכדי לקבל רישיון להחזקת כלב המוגדר בחוק כמסוכן, נדרש בעליו לרכוש ביטוח צד ג' אשר יכסה נזק לגוף ולרכוש שעלול הכלב לגרום. החוק הגדיר בין היתר את הכלבים מהגזעים הבאים כמסוכנים: אמסטף, בול טרייר, פיט בול, רוטווילר.

שנית, כאשר כלב מסוכן עובר את גיל  6 חודשים קיימת בחוק חובת סירוס או עיקור אלא אם כן זה מסכן את חייו של הכלב.

בנוסף, באם נרצה לערוך טיול ברחוב עם כלבנו המוגדר כמסוכן נדרשים אנו לשלושה דברים:

1. לחסום את פיו של הכלב בזמם.
2. הכלב חייב להיות מוחזק ע"י אדם מעל גיל 18 ואשר מסוגל לשלוט בו.
3. אורכה של הרצועה לא יעלה על 2 מטרים.

באם בחרנו להחזיק כלב שאינו מסוכן לא נצטרך לחסום את פיו. אין הגבלת גיל לגבי המחזיק בו אלא רק בתנאי שיוכל לשלוט בכלב. בנוסף לכך, המחוקק התיר מעט את הרצועה וקבע שאורכה יהיה 5 מטרים במקום שניים בלבד, אורך הרצועה לכלב מסוכן.

המגמה העולה מהחקיקה והפסיקה היא הרחבת האחריות והחמרת החובות המוטלות על בעלי כלבים על מנת לצמצם את הנזקים שעלולים להיגרם לעוברי אורח. השגת מטרה זו נשארת בגדר סוגיה פתוחה שעליה ודאי רשאים לתת את הדעת בעלי כלבים, ניזוקים מפגיעות כלבים והציבור בכללותו. בעניין זה ראה ת.א 1741/06 בבית משפט השלום בירושלים.

ד"ר דוד סער, עו"ד