להערכת סיכויי תביעתך:
דוגמא בולטת לכך ניתן לראות בתביעה שהגיש הנפגע יחזקאל יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי עב 297/05. במקרה שלו בעת שעבד כאיש בטחון במס' אתרי עבודה נדרש הוא לעבוד במשמרות. באחד הימים בהפסקה שבזמן משמרת למשמרת הלך לבית חברים ושהה שם עד שנקרא למשמרת השנייה. ביציאתו מבית החברים נתקל במדרכה ונפל על פניו. הוא פונה לחדר מיון שם אובחן כסובל משבר בחוליות המפרקת, ומר יחזקאל יצחק נעדר מעבודתו קרוב לחמישה חודשים. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכרה בתאונה כתאונת עבודה.
הנפגע ערער לביה"ד הארצי ובהרכב של שלושה שופטים ושני נציגי ציבור ולאחר ניתוח מדוקדק של הארוע באספקלריה של החוק והפרשנות ההולמת, הגיע גם הוא למסקנה כי דין התביעה להידחות. בשתי הערכאות התחבטו בשאלה המרכזית האם יציאה מבית החברים לעבודה עונה על דרישת החוק לצורך הכרה כתאונת עבודה. יצויין כי סעיף 80 (1) לחוק קובע מפורשות שנדרש שהיציאה לעבודה תהיה ממעונו או ממקום בו הוא לן. בית הדין הארצי עושה הבחנה בין עובד מפוצל שבהפסקה שהה בבית אחר לצורך מנוחה לבין עובד במשמרות. נקבע כי עובד במשמרות שמספר שעות מבדיל ביניהן מהווה הפסקה ארוכה וזו מנתקת את הרצף שביום העבודה. הווה אומר: שהמשמרת השנייה והיציאה אליה לעבודה מהווה אירוע אחד בפני עצמו ולפיכך אין הוא מקיים את דרישת החוק המחייב יציאה "ממעונו" ולא מחברים.
לא אסתיר כי מבחינתי ההבחנה בין עובד מפוצל לעובד במשמרת נראית כהבחנה מלאכותית ודקה ונשענת על פרשנות מחמירה קימעא, אך כך נקבע וזהו הדין.
המסקנה: לא כל מקרה של תאונה בדרך לעבודה תיחשב כתאונת עבודה ולכך השלכות הרות גורל בעניין זכאות הנפגע לתגמולים שונים.
ד"ר דוד סער, עו"ד
