שיקולים בפסיקת פיצויים בלשון הרע

מהם השיקולים אשר ינחו את בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בגין לשון הרע, מקום בו הוכחה קיומה של לשון הרע, אך לא הוכחו ההגנות? שאלה זו נדונה בתא (ת"א) 75105/04 ישראלי עודד, עו"ד נ' יסעור יונתן (ניתן ביום: 25.05.2006). באותה פרשה עמד בית המשפט על שורה של שיקולים שיש לשקול בבואו לשום פיצוי:

א. אין נפקא מינה כי לאחר הפרסום הפוגע היו פרסומים מחמיאים רבים: באותו מקרה טען הנתבע כי לאחר הכתבה הלא מחמיאה שפורסמה ב"על השרון", הובלט שמו של התובע באופן חיובי ומחמיא בעיתונים החשובים בארץ, כעורך דין אשר ייצג בהצלחה בעלי קרקעות שהגישו תביעות, ופרסומים אלו שפורסמו בחלוף שנתיים מן הפרסום הפוגע, מאיינים את הנזק. נפסק לעניין זה כי "המרחק על ציר הזמן בין פרסום שפרסם הנתבע לבין הכתבות אודות תוצאות ההליך בתביעות נתיבי איילון, אין בה לאיין נזקים נוכח חלוף זמן כה רב".

ב. אין נפקא מינה כי התובע לא הביא ראיות להוכחת הנזקים שנגרמו לו: נפסק כי הגם שהפיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב שבו היה נתון לולא לשון הרע (ע"א 802/87 נוף נ. אבנרי, פד"י מה (2) 489), הרי שמקום בו הנזק הינו בלתי ממוני, לא נדרש להוכיח שיעורו. עוד נפסק כי פיצוי בגין נזק לא ממוני נועד להשיג 3 מטרות: א. לעודד את רוחו של הניזוק שנפגע בגין לשון הרע. ב. לתקן את הנזק לשמו הטוב. ג. למרק את זכותו לשם הטוב שנפגע בגין לשון הרע (רע"א 4740/00 לימור אמר נ. אורנה יוסף, פד"י נ"ה (5), 510, 525).

ג. היקף הפרסום: נקבע כי פרסום דברי לשון הרע במקומון אשר מחולק בחינם באזור מגוריו ועסקיו של התובע מסב לו נזק חמור במיוחד.

ד. טיב הפרסום: נפסק כי "פרסום מוטעה כי התובע הפסיד תביעה כה משמעותית כתביעה בנושא ירידת ערך קרקעות בשל נתיבי איילון, תביעה בה ייצג התובע מאות בעלי קרקע, גורמת נזק מתמשך שקשה לצפותו, הגם שבסופו של הליך זכו לקוחותיו בפיצוי נאה, והזכייה במשפט זכתה לפרסום ארצי ומקומי. התובע העיד בתצהירו כי בפועל, לאחר פרסום הדיבה, מצא עצמו נדרש למתן תשובות לפניות לקוחות אשר ביקשו לברר את פשר האמור בכתבה נשוא דיונינו, וכיצד זה הפסידו בתביעות מבלי שידעו על כך. לאור טיב הפרסום זכאי התובע לפיצוי".

ה. אמינות הפרסום: מקום בו הפרסום בא מפי אישיות בכירה וברת סמכא אשר נחזית להיות בקיאה בעובדות אשר אליהן התייחסו דבריה, חומרתו גוברת. באותו מקרה לשון הרע נאמרה מפי סגן ראש עיריית הרצליה: "מעמדו של הנתבע מעצים את כוחו להסב נזק לתובע".

ו. מידת פגיעת הפרסום: כבר נפסק כי: "עורך דין ואיש ציבור שעיקר חיותו וקיומו יונקים מהיות שמו נקי ללא רבב, פגיעתה של לשון הרע המופצת נגדו, ומכתימה את שמו הטוב רבה היא מפגיעה העלולה להיות לאדם אחר כתוצאה מלשון הרע הנאמרת כלפיו ומתפרסמת" (ע"א 802/87 נוף נ. אבנרי, פד"י מ"ה (2) 489, 497).

ז.       התנהגות הצדדים: בית המשפט יחמיר בקביעת הפיצויים אשר יש לפסוק כנגד הנתבע שלא עשה דבר כדי לתקן את המעוות, לא בדרך של פרסום התנצלות, תיקון או הכחשה. משחטא הנתבע ופרסום לשון הרע, ואחר כך הסתבר שטעה, מוטלת החובה לנסות ולהקטין מיד את הנזק ולפרסם מיוזמתו תיקון או הבהרה. זאת לא עשה הנתבע (ע"א 802/87 נוף נ. אבנרי – פד"י מ"ה (2) 489, 494. ע.א. 492/89 סלונים נ. "דבר" בע"מ ואח', פד"י מ"ו (3) 827,834).

במקרה המדובר נפסק לתובע פיצוי בסך 100 אלף ₪, שהינו הפיצוי הסטטוטורי המקסימלי המושת על מוציא לשון הרע הנאמרת בכוונה לפגוע.

ד"ר דוד סער, עו"ד