להערכת סיכויי תביעתך:
חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מסדיר, בין היתר, בסעיף 2 איסור הפליה מצד מעביד כלפי עובדיו ו/או דורשי עבודה בהתאם לרשימה הנזכרת בסעיף, וכלשון הסעיף כדלקמן:
"2. איסור הפליה
(א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויים פיטורים.
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
במידה ואחד העובדים ו/או דורשי עבודה הופלה בהתאם לאחד הקטגוריות הנזכרות בסעיף 2 שצוטט לעיל, השאלה היא על מי יוטל הנטל להוכיח כי הדבר נעשה בניגוד לחוק?
בתאריך ט"ז בתמוז התש"ע, 28 ביוני 2010 התקבל בכנסת התיקון לחוק שיויון הזדמנויות הקובע בין היתר כי בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על הנתבע, דהינו על המעביד, כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בסעיף 2(א).
ד"ר דוד סער, עו"ד
