להערכת סיכויי תביעתך:
תקופת ההתיישנות במקרים של הולדה בעוולה היא עד הגיעו של הילוד לגיל 25, שכן לילוד קיימת זכות תביעה כשבע שנים מיום הגיעו לגיל 18. עם זאת, תביעות בגין 'הולדה בעוולה' (היינו בגין נזק שנגרם לילוד עקב התרשלות בלידה או במעקב ההריון) הינן מן המורכבות והמסובכות ביותר וחלוף הזמן מקשה על בית החולים להתגונן. האם כאשר משפחה מגישה תביעה ברשלנות בתוך תקופת ההתיישנות אך בחלוף זמן רב, יכול בית החולים לבקש את דחיית התביעה בעילת השיהוי? שאלה זו נדונה בע"א 9622/07 עידן הולין נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (ניתן ביום 30.04.10).
באותה פרשה, הילד עידן נולד עם שיתוק מוחין, פיגור קל ו PDD, אולם רק בהגיעו של הילד לגיל 14 לערך הבין האב כי יתכן וקיים קשר סיבתי בין אופן ביצוע הלידה לבין מצבו של הילד, ונדרשו לו עוד חמש שנים, לאחר מאמצים ממושכים, לשים את ידו על הרשומות הרלוונטיות בארכיון בית החולים, לאחר שהתעקש ונבר בחומר בעצמו. גם אז, נתגלה כי רישום המוניטור אבד, ורק מסמך "תולדות הלידה" נמצא. רק בהגיעו של עידן לגיל 21 הגישה המשפחה תביעה. בית החולים ביקש לדחות את התביעה בטענה של שיהוי, שכן בחלוף כל כך הרבה שנים קשה להביא את העדים הרלוונטים ולזכור את כל מה שאירע אז. בית המשפט פסל אפשרות זו מכל וכל בקובעו כי:
"על בית החולים היה לשמור התיק הרפואי משך 20 שנה לפי התקנות וחרף כך, נעשה שימוש חוזר בפלט המוניטור לאחר זמן קצר בהרבה. אמנם, תביעת המערערים הוגשה רק בחלוף 21 שנה מן הלידה, עם זאת, כבר בשנת 1998, משמע 19 שנה לאחר הלידה מצא המערער את התיק הרפואי לאחר חיפוש ממושך. אם היו המשיבים עומדים בהוראות הדין ושומרים את פלט המוניטור כנדרש, לא היה בהשתהותם של המערערים, אף לו קבענו שעלתה כדי שיהוי, משום פגיעה באפשרות לעשות שימוש בפלט זה".
בית המשפט קבע כי במסגרת כלל "הראיה הטובה ביותר", חרף האפשרות של בית החולים להביא כראיה את תרשומת הרופא, כ"תחליף ראיה" למוניטור המקורי שאבד, היות והרישום הרפואי אינו אלא פרשנות של המוניטור, למשפחה נגרם נזק ראייתי ועל כן על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו, וזאת במסגרת "דוקטרינת הנזק הראייתי". מה גם שישנן סתירות בתוך מסמכי בית החולים וחרף האמור בסיכום הלידה מטעם הרופא (בלא תאריך!!!), במכתב השחרור מבית החולים נכתב כי הייתה "מצוקת עובר".
עם זאת, בית המשפט הזכיר כי היות ולמשפחה נגרם נזק ראייתי אך ורק בהתייחס לרכיב אחד בתביעה, רק בהתייחס לרכיב זה על הרופאים להוכיח כי לא התרשלו, וביחס לשאר ההיבטים, נטל ההוכחה נותר על שכמי התובעים, והשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך בירור מלוא העובדות.
ד"ר דוד סער, עו"ד
