שאלת מליון הדולר – מהו "עיסוק סביר אחר" בביטוח אובדן כושר עבודה?

השאלה מהו "עיסוק סביר אחר" בביטוח אובדן כושר עבודה זוכה חדשות לבקרים לפקוד את אולמות בתי המשפט. עוד לא יבשה הדיו מפסק הדין במחוזי בעניין סלוצקי נ' הפניקס, בו נקט בית המשפט במדיניות מצמצמת בפרשנות המושג "עיסוק סביר אחר", וכבר נולד פסק דין חדש והפעם סלוצקר פולה נ' כלל חברה לביטוח ואח', שדן בשאלה זו, אלא שהפעם מאספקטים אחרים.

בפס"ד פולה סלוצקר, ע"א (ת"א) 1683/08 שניתן ב-7 למרץ 2010, נראה על פניו כי גם שופטי ההרכב מתחבטים במתן פרשנות מתאימה לשאלות קצה שהתעוררו שם. בפס"ד זה עלתה השאלה מה הדין במקרה של הסבת מקצוע והשתכרות גבוהה יותר במקצוע החדש, תיווך דירות, בעוד שהמקצוע בו ביטחה עצמה המערערת – הגב' סלוצקר- כמאמנת טניס שולחן, נקבע לגביו כי איבדה את כושרה לעבוד בו לצמיתות ואף אינה יכולה לעסוק בכל עיסוק ספורטיבי אחר. ביהמ"ש בחן את השאלה, האם עיסוקה של הגב' סלוצקר בתיווך דירות מהווה עיסוק סביר אחר למקצוע מאמנת טניס. דומה שאין צורך להתאמץ על מנת להיווכח כי אין קשר בין השניים. אך ככל הנראה חש ביהמ"ש כי לא יוכל לאפשר פיצוי חודשי מתמשך בעוד הגב' סלוצקר משתכרת כמתווכת דירות הרבה יותר מעיסוקה הקודם – מאמנת טניס.

אז איך פותרים את הבעיה? פשוט מאד, ממציאים פירוש ואונסים את הכתוב, ובאותות ובמופתים ובאמצעות לוליינות פירושית, מגיעים למסקנה שמתווכת דירות מהווה עיסוק סביר אחר למאמנת טניס. אין ספק שתוצאה זו אליה הגיע ביהמ"ש מנוגדת לפסקי דין שניתנו בעבר בעליון, בשבתו כבית משפט שלערעור, בעניין חסון נ' שמשון ומוסה עדני נ' סהר ופס"ד אמיתי , ואף בפס"ד של המחוזי עצמו בהרכב דומה בעניין סלוצקי נ' הפניקס. אך למען ההגינות נאמר שבפס"ד פולה סלוצקר הנ"ל, פסק ביהמ"ש באופן כזה שכל צד, אם תובע (מבוטח) או נתבעת (חב' ביטוח), יוכלו לומר שהוא משרת את עניינם, שכן התובע את חב' הביטוח ינמק זאת בכך שביהמ"ש לאורך כל פסק הדין לא זנח את מבחן הזיקה לעיסוק הקודם וכן קבע נחרצות ש"ההכרעה הינה בנסיבות הספציפיות והעובדתיות של תיק זה, ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו". ויתירה מכך, קבע הוא עוד שהפרשנות אליה הגיע, היא אך ורק משום שהגב' סלוצקר עשתה הסבה מקצועית והצליחה בה מאד, ולכן היה צריך ביהמ"ש למצוא פירוש כזה שיצדיק את המשך תשלומי הפיצוי כשהוא בוחן זאת בדיעבד.ועוד קובע ביהמ"ש, שאם הגב' סלוצקר לא הייתה עושה הסבה זו, הייתה החלטתו שונה ולא היה קובע שזה עיסוקה הסביר.

חברות הביטוח לעומת זאת, תוכלנה גם הן למצוא נחמה בפס"ד זה, ולחגוג ניצחון מה, שכן נקבע בפסה"ד כי בעניינה של הגב' סולצקר "כי למרות שנקבע, ובדין כי המערערת איבדה את כושרה לעסוק בספורט, אין הדבר מצביע לכאורה על כך שלא הייתה יכולה לעסוק בתחום הקשור לספורט, כמו תפקיד ניהולי או עסקני או מזכירותי בתחום הספורט". נראה מקביעה זו כי ביהמ"ש שוב פתח פתח רחב ביותר לעיסוקים שאינם ממין העניין, אותם ביטל בעבר, ויהיה מעניין כיצד יבחן זאת ביהמ"ש להבא. קביעות נוספות שהיו בפס"ד זה לטובת חברות הביטוח הן הפרשנויות שנתן ביהמ"ש למבחן הזיקה, בכך שהגדיל לעשות ומצא זיקה בין עיסוק כמאמנת טניס למתווכת דירות. יחד עם זאת, אין להתעלם מהקביעה בפסק הדין, שיש ליתן משקל וחשיבות רבה למבחן ההשתכרות, כלומר: אם הייתה הגב' סלוצקר משתכרת בעיסוקה החדש כמתווכת דירות פחות מעיסוקה כמאמנת טניס, או אז סביר להניח שביהמ"ש היה קובע שעיסוקה כמתווכת אינו עיסוק סביר אחר לגביה. כך או כך, נקבע בפסה"ד כי חברת הביטוח תמשיך לשלם לגב' סלוצקר פיצוי חודשי עוד מס' שנים, עד המועד בו החלה לעבוד כמתווכת, ומכאן ואילך לא תהיה זכאית להמשך פיצוי.

סוף דבר: אין ספק שהמדובר בפס"ד מעניין ורצוף סתירות פנימיות וסתירות עם פסקי דין קודמים, ואין זאת אלא שבכך בא לידי ביטוי עד כמה שאלת "העיסוק הסביר" טרם הוכרעה, ועד כמה הינה אלסטית. בעניין זה לא יהיה מוגזם לומר שקצת מזל בעניין מיהו השופט שידון בשאלה, לא יזיק.

ד"ר דוד סער, עו"ד