רשלנות רפואית של רופאת משפחה באבחון מאוחר של מחלת לב

מעשה בעולה חדשה מאזירבג'אן, עם פגם מולד בליבה, אשר לא היה ידוע לה או למשפחתה. התובעת עלתה לישראל ללא כל תיעוד רפואי, שיכול היה לשפוך אור על מצבה הרפואי או על להצביע על הפגם. בית המשפט המחוזי קבע כי היקף האחריות של רופאת המשפחה עומד על שיעור של 30%. שני הצדדים ערערו על הקביעה. הרופאה המערערת טענה כי בהתחשב בעובדה כי מדובר בעולה ללא כל תיעוד רפואי קודם, אשר בעצמה לא היתה מודעת לפגם, לא ניתן היה מהתסמינים שהתגלו אצלה לאבחן כי מדובר במחלת הלב הנ"ל, וכי בכל מקרה הנזק שנגרם הינו כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה מצידה עם הבדיקות והטיפול שהוצע לה.

בית המשפט לערעורים קבע כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בית משפט קמא, באשר להיעדר רשלנות הרופאה בביקור הראשון של החולה, לאחר שקיבל את טענת הרופאה כי לא הוצג כל תיעוד רפואי, שהיה מסייע בידה להבין שמדובר בפגם מולד בלבה של המשיבה. עם זאת קבע כי קיימת התרשלות בביקור השני, כאשר מצבה של המשיבה החמיר ובכל זאת לא בוצעה בדיקה גופנית ע"י הרופאה, ולא שוגרה בדחיפות לבדיקות שיתכן והיו מגלות את המחלה והיו מונעות את ההידרדרות במסתם ליבה. בית המשפט קיבל את הכרעת בית דין קמא, אשר התבססה על חוות דעת המומחים, לפיה קיים קשר סיבתי בין ההחמרה במצב המסתם ובמצב הנוירולוגי, ובין האיחור באבחון הרופאה את המחלה, אולם קבע את היקף האחריות בשיעור של 40%, שכן האיחור היה של שבועיים, בעוד אין חולק כי גם המשיבות לא שיתפו פעולה עם הרופאה, ועפ"י חוות דעת המומחים האיחור עמד על חודשיים ימים מעת תחילת הופעת התסמינים ועד לצורך בהחלפת המסתם, ולפיכך נקבע כי האחריות לנזק הנוירולוגי עומדת על 90%, שכן אילו היה מתבצע איבחון מוקדם, כמצופה, לא היה נגרם האירוע המוחי. לפיכך, ערעור המשיבה – העולה החדשה - התקבל וערעור המערערות נדחה.