רשלנות רפואית מנהלית – מהי?

2.5.2011

רופא מנתח שיחרר חולה לביתו לאחר ניתוח לב שעבר, וזאת בטרם התקבלו תוצאות בדיקות שנערכו לו. הסתבר, כי משהגיע החולה לביתו, התמוטט המנוח ואושפז בבית חולים הסמוך לביתו, שם נפטר מזיהום לאחר כמה ימים. ועדת המשמעת של בית החולים הרשיעה את הרופא בהתנהגות רשלנית חמורה. על כך ערער הרופא לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בית המשפט קבע כי רופא אינו יוצא ידי חובתו בקבלת החלטה ההולמת את האמצעים הגלויים שבפניו, אלא עליו לחקור ולברר גם אחר ממצאים נוספים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה, וכל זאת בשקידה ובמאמץ סביר. קבלת החלטה על סמך נתונים חסרים, שהיה ניתן וצריך לקבלם, עלולה להיות החלטה בלתי הולמת המבססת את התרשלותו של הרופא.

במקרה דנן, אף על פי שהרופא ידע כי למנוח היה חום, לא טרח הרופא לבדוק את תוצאות תרבית הדם ששלח לפני שהורה על שחרורו. טענת הרופא כי לא ידע שהמעבדה סגורה בסופי שבוע ומשלא קיבל את תוצאות הבדיקה ביום א' הניח שהיא בגדר הנורמה, נדחתה ע"י בית המשפט, שקבע שהנחתו זו של הרופא והתנהגותו בעקבותיה אינה סבירה בנסיבות העניין. היה על הרופא לבדוק את תוצאות הבדיקה בפועל, בעיקר לאור העובדה כי למנוח היה עדיין חום ביום שחרורו. בתי המשפט קבעו לא אחת כי על הרופא לעקוב אחר תוצאות הבדיקות, במיוחד כיום, בעידן המחשוב, כאשר אין כל קושי לעשות זאת. חובה היה על הרופא לבדוק שהבדיקה בוצעה, ולקבל תוצאות בפועל ולא להניח הנחות.

מעבר לכך, בגיליון השחרור נרשם, כי בדיקות הדם הן בגדר הנורמה ולא נאמר דבר על כך שנשלחה תרבית וטרם הגיעו תוצאותיה. עובדה זו הטעתה, ככל הנראה, גם את הרופאים בבית החולים, לשם הובהל המנוח שחש ברע מייד כשהגיע לביתו. לכל הפחות היה על הרופא לציין כי נשלחה תרבית וכי תוצאותיה טרם הגיעו. משלא עשה כן, מדובר בהתנהגות רשלנית בפני עצמה.

הרופא טען כי הפנה את המנוח ומשפחתו להמשך טיפול בבית החלמה הסמוך לבית החולים, אולם לא ציין זאת במכתב השחרור, כדי להטיל את המימון על קופת החולים ולא על בית החולים. בית המשפט קבע כי נוהל זה של אי רישום המלצות באשר להמשך טיפול במכתב השחרור, הוא נוהל חמור ובלתי ראוי. כל חולה שמשתחרר מבית החולים, צריך לדעת מה הן ההוראות לגבי המשך הטיפול. לא יתכן כי השיקול מי ישא בעלויות השהות בבית החלמה יקבע את תוכן מכתב השחרור.

בית המשפט קבע כי הרשלנות הרפואית המנהלית היא הרשלנות המודרנית. רשלנות רפואית הנובעת משיקולי תקציב של הגופים המוסדיים – קופות החולים ובתי החולים – כאשר מסתפקים בצוות רפואי מצומצם, כאשר רופא מורה על ביצוע בדיקה מסויימת וקופת החולים אינה מאשרת ביצועה, כאש ניתנת תרופה שמתאימה פחות לטיפול בחולה בשל שיקולי תקציב. בכל המקרים האלה מדובר ברשלנות רפואית מנהלית.

במקרה דנן, טען הרופא לשלושה נהלים של רשלנות מנהלית של בית החולים, המשחררים אותו, לטענתו, מאחריות: העובדה שהמעבדה לא פעלה בסופי שבוע; שסגנית מנהל בית החולים גם היא המליצה על שחרור החולה; והנוהל לפיו אין רושמים את ההפניה לבית ההחלמה בגיליון השחרור. בית המשפט דחה את טענת הרופא, וקבע כי הוא לא עשה כל שיכול היה לעשות גם במסגרת נהלי בית החולים. הרופא לא יצר קשר עם המעבדה על מנת לברר את התוצאות, דבר שיכול היה להשפיע על החלטתו בדבר שחרור המנוח, ולחילופין היה מציין בגיליון השחרור כי נעשתה בדיקה, אולם לא התקבלה התוצאה. בהחלט יתכן שאם אכן עמדו שיקולים כלכליים במרכז החלטות על שחרור חולים, יתכן כי גם עניין זה נכלל בהחלטתו של הרופא לשחרר את המנוח. שיקול כזה, אסור לו שייכלל בשיקולים של הרופא המשחרר.

יש לדאוג ולוודא ששיקולים מנהליים, הנובעים מרצון שלא לשאת בהוצאות, לא ישפיעו על שיקולים רפואיים. על הרופאים, מכל מקום, להפעיל שיקול דעת רפואי ולא אחר. על כל הגופים העוסקים במימון צרכים רפואיים, ובראשם, קופות החולים ובתי החולים, לדעת, כי הם ישאו באחריות מקום ששיקולים מנהליים יביאו להחלטות רפואיות שגויות.

ד"ר דוד סער, עו"ד