להערכת סיכויי תביעתך:
בטרם עולה חולה על שולחן הניתוחים, הוא מוחתם על טופס הסכמה. אולם לרוב, לא תמיד מוסבר לו בפרוטרוט על מה הוא חותם, וקיימים מקרים בהם הניתוח שיבוצע בו יהא שונה באופן מהותי מן הניתוח אשר לו הסכים. לעיתים כאשר המנתח 'שולף את הסכין' הוא עלול לגלות כי מתעורר הצורך בפרוצדורה רפואית נוספת. הוא לא מבקש את הסכמת החולה. האם החולה יכול להגיש תביעה כנגד המנתח באם נגרם לו נזק? והאם הוא יכול לתבוע את הרופא בגין תקיפה גם אם לא נגרם לו כל נזק? שאלות אלו עולות חדשות לבקרים בפסיקה.
בע"א 2781/99 דעקה נ' ביה"ח כרמל, דובר בחולה שנותחה בלא הסכמה בכתפה, כאשר כל שהסכימה לו הוא ניתוח ברגלה, תבעה את בית החולים כרמל בגין תקיפה. כב' השופטת בייניש (בתוארה דאז) סברה כי למונח "תקיפה" קונוטציה שלילית וניתן יהא לתבוע בגין תקיפה אך ורק כאשר לחולה לא נמסר כל מידע על הטיפול ו/או על התוצאה המשוערת, או כאשר ניתן בפועל טיפול שונה לחלוטין משהובטח.
סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 מחייב רופא לקבל הסכמתו מדעת של החולה טרם מתן הטיפול ולהסביר לו את האבחנה, הטיפול המוצע, הסיכונים שבטיפול והעדר טיפול, והכל באופן שיובן לחולה כך שיוכל לתת הסכמה אמיתית.
כלומר, לחולה שנותח בלא הסכמתו מדעת פתוחה האפשרות לתבוע גם בעוולת הפרת חובה חקוקה שבסעיף 13 לחוק זכויות החולה.
חולה התובע בעוולת התקיפה אינו צריך להוכיח נזק, אך עליו להוכיח כוונה של הרופא, ומאידך, אם יתבע בעילת רשלנות או הפרת חובה חקוקה יצטרך להוכיח נזק, אך לא ידרש להוכיח כוונה ודי בכך שיוכיח כי הרופא חרג מסטנדרט ההתנהגות של הרופא הסביר או תוך הפרת הוראות החוק.
על החולה להוכיח קשר סיבתי בין אי קבלת הסכמתו מדעת לבין הנזק שנגרם לו (כך היה בעניין רייבי נ' וייגל), או לחילופין, קשר סיבתי בין אי גילוי המידע לבין הסכמתו שנתנה שלא על סמך מידע מלא: כך היה בעניין דעקה, שם קיבלה המטופלת פיצוי כספי בראש נזק של פגיעה באוטונומיה חרף הצלחת הניתוח שבוצע בלא הסכמתה.
עם זאת, ישנם מקרים אשר מנויים בסעיף 15 לחוק זכויות החולה ובהם רופא יכול לטפל בחולה בלא קבלת הסכמתו מדעת: המדובר במצבי חירום שבהם המטופל אינו יכול ליתן הסכמתו מדעת וניתן להניח כי יתן הסכמתו למפרע. כך גם סעיף 24(8) לפקודת הנזיקין מגן על רופא אשר מבצע ניתוח חירום בחולה בנסיבות שכאלו.
ד"ר דוד סער, עו"ד
