להערכת סיכויי תביעתך:
בית משפט בירושלים חייב את בית החולים הדסה בירושלים ברשלנות רפואית, וזאת במסגרת התיק ת"א 1856/06 בעניין הדסה בירמן נ' מכבי שירותי בריאות ואח'.
דובר במקרה בו אובחנה לתובעת מלנומה ממאירה ברגלה, והיא טענה בתביעתה כי האבחון נעשה באיחור רב וכי הנתבעים, קופת חולים מכבי ורופאים ופודיאטרים העובדים אצלה, התרשלו מאחר שלא אבחנו את מחלתה במועד. הנתבעים טענו כי מקורם של נזקי התובעת הם במצבה הרפואי הבסיסי הקודם.
ביהמ'ש קיבל את התביעה ופסק לתובעת למעלה ממאה וחמישים אלף שקלים, בגין רשלנות רפואית באיבחון מחלת המלנומה הממאירה שהחלה בפצע קטן ברגל ועד שאובחנה כי התפשטה בגופה, וקבע:
" בין יתר חובותיו של הרופא המטפל במסגרת תפקידו, מוטלת עליו החובה לאבחן את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה שבו הוא נדרש לטפל, להחליט על הטיפול הנדרש ולהשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה. חובת האבחון כוללת בחובה לא רק את הסקת המסקנות הנכונות מן העובדות המובאות בפני הרופא. לא פעם כוללת חובת האבחון את החובה של הרופא לא להסתפק בעובדות הנגלות לפניו אלא לדרוש ולחקור ולברר אינפורמציות נוספות בשקידה ראויה ובמאמץ סביר על מנת לקבל את תמונת מצבו של החולה במלואה.
לא כל איחור באבחנה מקים חזקת רשלנות. לעיתים האיחור נובע מקוצר ידה של הרפואה על האמצעים העומדים לרשותה, ולכן המבחן יהיה האם רופא סביר בנסיבות העניין יכול וצריך היה לאבחן את המחלה קודם לשלב שבו היא אובחנה למעשה. כאשר מדובר בבחירת אחת האופציות האפשריות שהרפואה יודעת אותן באותו הזמן ושהיא סבירה בכל הנסיבות הקיימות מבחינתו של הרופא הממוצע לגבי החולה המסוים, אין הדבר מהווה רשלנות. קבלת ההחלטה בדבר הבדיקה שאליה יישלח המטופל צריכה להיות בהתאם לנורמות הסבירות אשר נוצרו במטרה לשפר את ההחלטות ואת מידת הדיוק בהערכת הסיכון. אין הרופא פוטר עצמו בבחירה סתמית של אופציה טיפולית אפשרית שאינה נעשית בדרך הראויה.
התשובה לשאלה האם במצב דברים נתון מוטל על הרופא לשלוח את המטופל לביצוע בדיקה מסוימת שיש בה כדי לתרום לאבחון מחלתו של המטופל, דורשת איזון בין אינטרסים שונים. בין האינטרסים השונים ניתן למנות את רמת השכיחות שיש במצב הנגלה לעיני הרופא כדי ללמד על אפשרות למחלה כלשהי; חומרת המחלה שאת דבר קיומה ניתן לגלות באמצעות הבדיקה וההחמרה שתגרם בעקבות איחור באבחון זה; מידת הסיכון לה צפוי החולה כתוצאה מההחלטה לא לבצע את הבדיקה בשלב זה; היכולת לחשוף את המחלה הקיימת בדרכים אחרות; הסיכונים הקיימים בבדיקה; ועוד. במסגרת זו באים גם השיקולים הכלכליים השונים.
במקרה דנן, כל אחד מהמטפלים התרשל כלפי התובעת. כמו כן, הקופה אחראית בנזיקין הן כמעבידתם של המטפלים והן באופן עצמאי. על מוסד רפואי לדאוג לקביעת מנגנון שיבטיח את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרופאים המטפלים השונים באופן שחולה יזכה לקבל טיפול מיומן כמו גם מעקב רפואי נדרש וראוי. עצם העובדה שהתובעת ביקרה אצל שורה של רופאים במשך תקופה כה משמעותית וקרדינאלית מבחינת התפתחות המחלה שקיננה בגופה, ואיש מהם לא קישר בין כל הביקורים והטיפולים הרפואיים שעברה, מראה על מערכת מעקב ודיווח לקויה.
לפיכך, על הנתבעים לפצות את הנתבעת בגין נזקיה. אין מקום לפסוק פיצויים עונשיים והוצאות עונשיות כנגד הנתבעים. אכן, נקבע כי הנתבעים התרשלו כלפי התובעת וגרמו לה נזק. אך הם לא עשו כן במתכוון ומרחיק לכת הוא להעלות על הדעת שכך היה. גם ניהול המשפט היה לגיטימי מבחינת הנתבעים.
ביהמ'ש הוסיף שיש לתמוה מדוע הנתבעת מותירה מקום להטעות את הציבור בהכתרת הפודיאטרים כרופאים מדופלמים בעלי תואר דוקטור. האדם הסביר ובכלל זה המטופל הסביר בישראל מאמין כי מי שנושא בתואר 'דוקטור' במקום שבו מוענק טיפול רפואי הוא בעל דיפלומה רפואית אקדמית. על קופת החולים להסביר למטופלים שלה שאין מדובר ברופא מדופלם...".
ד"ר דוד סער, עו"ד
ד"ר דוד סער, עו"ד
