הכנסת קיבלה תיקון לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, המאריך את התקופה אשר במסגרתה נשמרת רציפות בעבודה, אף אם חלה הפסקה ביחסי עובד-מעביד.
ההוראה שהייתה קיימת בעבר בחוק פיצויי פיטורים, חייבה הפסקה של שלושה חודשים לפחות ביחסי העבודה, כדי שתינתק זכאות הפיצויים בגין תקופת העבר. הוראה זו שונתה, כך שכעת תקופת הניתוק המינימלית עומדת על שישה חודשים.
על פי התיקון החדש, יראו רציפות בעבודה לצורך קביעת זכאות לפיצויי פיטורים אפילו אם חלה בעבודה הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד, או הפסקה תוך כדי ניתוק יחסי עובד ומעביד, לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים.
פירוש הדבר כי עובד הנקלט מחדש לעבודה בטרם עברו שישה חודשים מיום שבו נותקו יחסי העבודה, ואף אם שולמו לו פיצויי פיטורים בעת הניתוק הראשון – יהיה זכאי בתום תקופת עבודתו השנייה לפיצויי פיטורים בגין שתי תקופות העבודה גם יחד. יחד עם זאת, תקופת ההפסקה כשלעצמה לא תיחשב כתקופת עבודה לצורך חישוב סכום הפיצויים, וסכום הפיצויים ששולם בעת הניתוק הראשון יקוזז מסכום הפיצויים ביגיע בניתוק השני.
הפיצויים בעבור שתי תקופות העבודה גם יחד ישולמו על בסיס השכר האחרון, ולא בחלוקה לתקופות, במקרה שהשכר בסוף התקופה השנייה עולה על השכר בסוף התקופה הראשונה.
יש להבהיר כי הוראה זו ישימה גם בנוגע לעובדים המועסקים בהסכמים לתקופות קצובות, כאשר הפער בין תקופה לתקופה קטן משישה חודשים.
ד"ר דוד סער, עו"ד

