רבקה מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני: כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל
נ.צ.  (ע) מר נחום עמישדי  תאריך: 04/03/2009

ע"י ב"כ עו"ד קריצמן

פתיח ותשתית עובדתית

1. עניינו של תיק זה בטענת התובעת לפגיעה בידה השמאלית (בעיקר אגודל שמאל) כפגיעה בעבודה, מכוח עילת המיקרוטראומה.

2. מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבע לא הובאו עדים כלשהם.

3. להלן עובדות הרקע:

א. התובעת, גב' רבקה מנשה, ילידת שנת 1941, עובדת כמנהלת חשבונות, במקומות עבודה שונים, החל – לפי הודעתה לחוקר הנתבע – משנת 1970. החל מחודש 9/02 הנה מועסקת בחברת יו. אר. בי בע"מ, ועובדת חמישה ימים בשבוע משך כ – 5 – 5.5 שעות ביום.

ב. במהלך שנת 2000 או סמוך טרם לכן החלה התובעת לסבול מכאבים בכפות הידיים, בעיקר כף יד שמאל. ביום 22.2.02 נותחה עקב כך באגודל שמאל.

ג. ביום 18.4.07 הגישה התובעת תביעה לנתבע, במסגרתה ביקשה להכיר בפגימתה ביד שמאל כפגיעה בעבודה. תביעתה נדחתה ביום 11.11.07, מהטעם – "על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך... ואשר הביאו למחלתך".

4. התובעת העידה כי במהלך השנים ביצעה את עבודתה 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, ורק לאחר הניתוח עברה להיקף עבודה של חצי משרה. לדבריה, "במהלך עשרות שנות עבודתי כמנהלת חשבונות נדרשתי לעשות שימוש ממושך בכתיבה ידנית ובמקלדת המחשב וזאת במשך למעלה מ – 8 שעות ביום. שימוש זה נעשה לצורך הזנת נתונים, לרבות הקלדת פרטים וספרות באופן ידני, החתמת גב שיקים ומסמכים באופן ידני עם חותמת המעסיק וכן ביצוע פעולה של תיוק מסמכים רבים מדי יום" (סעיף 4 לתצהירה). לדבריה, עיקר זמנה מוקדש לשלוש פעולות עיקריות: הקלדה על מחשב, רישום ידני ועבודה על מכונת חישוב (סעיף 9).

בחקירתה הנגדית ציינה כי לפני תקופת המחשב נעשתה רוב העבודה (כ – 80%) ברישומים ידניים, ובנוסף לכך במכונת חישוב ומכונת כתיבה. מאז שהחלה להשתמש במחשבים, לפני כ – 20 שנה, הרישומים הידניים פחתו באופן משמעותי והיא מעריכה אותם בכ – 20 – 30 אחוז מזמן עבודתה. זהו גם משך זמן העבודה המוערך על ידה על גבי מכונת חישוב (עמ' 5). עם זאת, במקום אחר העריכה כי 80% מזמנה הנה עובדת על מחשב (עמ' 6).

5. התובעת הדגישה בתצהירה כי במהלך השנים לא רק ישבה ליד מחשב והקלידה נתונים, אלא גם עסקה רבות ב"תיוקים רבים של חומר ומסמכים רבים" ב"קלסרים עבי כרס בעלי משקל רב" (סעיף 6). עם זאת בחקירתה הנגדית ציינה כי התיוקים הם שוליים יחסית ונעשים "בין היתר" (עמ' 4). כך גם שיחות הטלפון, המבוצעות על ידה כחצי שעה – שעה ביום בממוצע (עמ' 6).

6. התובעת ציינה עוד כי הכתיבה הידנית והשימוש במכונת החישוב נעשים על ידה ביד שמאל בלבד (כיוון שהיא איטרת יד ימין), בעוד שההקלדה במחשב נעשית בשתי הידיים. עוד ציינה כי בעברית הנה מקלידה באופן עיוור, ומשתמשת בבהונות רק לצורך מקש הרווח.

7. בהודעתה לחוקר הנתבע פירטה התובעת את יום עבודתה במילים הבאות: "מקלידה במחשב פקודות יומן, מקלידה ומבצעת התאמות של החשבוניות, רושמת פקודות יומן ידנית, כותבת לבוס ביומן לפי לקוחות, רושמת איזה יצוא, מס' חשבונית, סכום, כדי שידע מה יצא בדיוק. מסכמת במכונת חישוב. בודקת חשבוניות, מסכמת המחברת כדי לדעת כמה הלקוח הנ"ל חייב. עונה על טלפונים, הולכת לבנק במקרים נדירים... לגבי החזרי מע"מ: אני מעבירה את כל הרשימונים במחשב... מצלצלת ללקוחות עקב חובות, שולחת להם סוף חודש ריכוזי חובות מפורטים, הכל אני מוציאה דרך המחשב". עוד ציינה כי "מרגע שאני נכנסת אני עסוקה בהקלדה במחשב ואם לא אז ברישום ידני ובמכונת החישוב בסיכומים למיניהם" (כן ראו בעמ' 5 לפרוטוקול).

8. עוד יצוין בחלק העובדתי, כי לטענת התובעת בתצהירה – הינה עובדת כמנהלת חשבונות החל משנת 1955. עם זאת, בהתחשב בגילה בשנה זו (14), ובפירוט מקומות העבודה בהודעתה לחוקר – אני קובעת כי החלה עבודתה כאמור בשנת 1970, ואת עבודתה באמצעות מחשב – בשנת 1985 לערך.

הכרעה

9. על פי תורת המיקרוטראומה, ניתן להכיר בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מפגיעות אלו היא בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה. וכלשונו של כב' בית הדין הארצי:
"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/77-0 אליעזר מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538; ראו גם עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02; להלן – "עניין שבח").

10. עוד נפסק, כי התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (עב"ל 364/97 המוסד לביטוח לאומי – שמואל אסרף, פד"ע לה 463; דב"ע שן/232-0 המוסד לביטוח לאומי – רבוס חסאן, פד"ע כג 31). כלשון בית הדין הארצי לעבודה – יש לבחון אם "עבודת המערער חייבה ביצוע רצוף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו" (עניין שבח).

11. בנסיבותיו של מקרה זה, לאחר שקילת עדותה של התובעת והגרסאות השונות שנמסרו מפיה (בפני החוקר, בתצהיר ובחקירה הנגדית), אנו סבורים כי הוכח רצף של תנועות חוזרות ונשנות שהתובעת ביצעה בשתי ידיה לצורך הקלדה, משך כ – 50% מזמן עבודתה (היינו – 4 שעות ביום), במהלך שנות עבודתה בעזרת מחשב החל משנת 1985 לערך ועד שנת 2002. 
עוד שוכנענו כי בכ – 20% נוספים מזמן עבודתה בתקופה זו (היינו כ – 1.6 שעות ביום) ביצעה תנועות חוזרות ונשנות בידה השמאלית לצורך כתיבה ידנית ושימוש במכונת חישוב. החל משנת 2002 פחתו שעות העבודה – ובאופן יחסי גם שעות ביצוע התנועות החוזרות והנשנות – בכ – 35% לערך. למומחה יובהר כי התובעת הנה איטרת יד ימין, וכי כאשר הנה מקלידה בעברית הנה עושה זאת באופן עיוור (על המשתמע מכך לגבי השימוש באגודל).

12. עוד שוכנענו, כי בתקופה שבין 1970 ל- 1985 ביצעה התובעת תנועות חוזרות ונשנות בידה השמאלית, משך כ – 50% מזמן עבודתה (היינו – 4 שעות ביום), לצורך כתיבה ידנית ושימוש במכונת חישוב.
ביתר זמן עבודתה, לאורך כל השנים, ביצעה התובעת מטלות אחרות שאינן מחייבות תנועות חוזרות ונשנות בידיים, דוגמת מענה לטלפונים, החתמת מסמכים בחותמת, תיוק וכיו"ב.

13. בהתחשב בקביעתנו לעיל, יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי. הצדדים יצרפו לצורך כך, תוך 30 יום, כל חומר רפואי אשר ברצונם כי יועבר למומחה. הוצאות החלטה זו תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.

14. לעיון ביום  15.4.09.

5129371
54678313
ניתנה היום י' באדר, תשס"ט (4 במרץ 2009) בהעדר הצדדים.

5129371

דוידוב מוטולה סיגל 54678313-2303/08

נ.צ. מר נחום עמישדי (ע)  דוידוב מוטולה סיגל, שופטת – אב"ד
ק: ש אימרמן + נעמי ט./א.כ./ש.ח.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה