להערכת סיכויי תביעתך:
עובדות ורקע כללי
בפס"ד עבדאללה חגאזי ואחרים נ' בריק ניהול וייזום פרוייקטים בע"מ רשות העתיקות מבצעת חפירות הצלה ארכיאולוגיות ברחבי הארץ. הרשות נזקקת מדי יום לפועלים רבים, אשר מגויסים על בסיס יומי לביצוע החפירות.חברת "בריק" הינה חברת כוח אדם אשר גייסה עובדים לביצוע החפירות באתרי רשות העתיקות.
במקרה דנן, התובעים טענו, כי החל מיום 1.10.09 הם הפכו לעובדי רשות העתיקות מכוח הוראת סעיף 12א לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"), הואיל והם הועסקו אצל רשות העתיקות באמצעות בריק למשך תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים.הואיל והפכו לעובדי רשות העתיקות, פיטוריהם על ידי חברת "בריק" אינם בתוקף.חברת "בריק" טענה מנגד, העובדים מגוייסים על בסיס יומי, ימי העבודה מדי חודש הינם ספורים ובלתי קבועים ולכן לא מתקיים פה עניין רצף העסקה, ומכאן יוצא, כי לא מתקיימת הוראת סעיף 12א לחוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם.
כמו כן, טענה "בריק" כי למרות שמחזיקה היא ברישיון של קבלן כוח אדם, היא לא תיפקדה בהתקשרות עם התובעים ועם רשות העתיקות כ"קבלן כוח אדם", אלא כקבלן לאספקת שירותי חפירה. היא ניגשה למכרזים של רשות העתיקות לא כקבלן כוח אדם אלא כקבלן מבצע.ביצוע פעולות החפירה באמצעות קבלן הוא בגדר מיקור חוץ אותנטי, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה להבחנה בין מיקור חוץ אמיתי לבין מיקור חוץ שאינו אמיתי.
עמדת רשות העתיקות היא, כי פרשנותם של התובעים לסעיף 12א מביאה לתוצאה של כפיית יחסי עובד ומעביד. תוצאה זו פוגעת בזכויות יסוד, כמו האוטונומיה של הרצון החופשי וחופש החוזים, הנגזרים מכבוד האדם, ובפררוגטיבה הניהולית, הנובעת מזכות הקניין. הואיל ומדובר בפרשנות המביאה לפגיעה בזכויות יסוד, יש להעדיף פרשנות המונעת או המצמצמת פגיעה זו, כמו פרשנותה של רשות העתיקות.אין להניח כי המחוקק התכוון לכפות יחסי עובד ומעביד, במצבים בהם לא נוצרים יחסי בין העובד לבין המעסיק בפועל יחסי אמון, המשמשים בסיס ליחסי עבודה ישירים ביניהם. בין רשות העתיקות לבין התובעים ועובדים כמותם, לא נוצרים יחסי אמון.
עמדת בית המשפט: על פי בית המשפט, בסעיף 12א(א) לחוק, לא נקבעה הבחנה בין העסקה במשרות שאינן זמניות/ארעיות במהותן, לבין העסקה במשרות זמניות/ארעיות. בעניין מיקור חוץ, ביהמ"ש ציין כי בד"כ המדובר ב"החצנה" של פונקציות, שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו המפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו.כלי זה הינו מקובל ואף מחויב המציאות במשק שנות האלפיים. בתבנית זו, מתחייבת החברה החיצונית לספק מוצר או שירות או לבצע חלק מפעולות המפעל, על ידי עובד שלה, כאשר בדרך כלל אותה חברה מתמחה באספקת השירות או בייצור המוצר אותם העביר המפעל לביצועה. ביהמ"ש קבע כי יש לראות את חברת "בריק" כקבלן כוח אדם.כמו כן התייחס ביהמ"ש לכך שהעבודה באתרי הרשות לוקחת זמן רב ואפילו שנים רבות. ולכן, אפשר לראות עבודתם של עובדים אלו באתרי החפירות כעבודה קבועה. העובדה שהמחוקק לא הסתפק בהשוואה מלאה של תנאי העבודה בין עובדי המעסיק בפועל לבין עובדי הקבלן, אלא קבע הוראה בלתי מסוייגת לפיה בחלוף תשעה חודשים הופכים עובדי הקבלן לעובדי המעסיק בפועל, מלמדת שהמחוקק לא הסתפק במניעת יצירתם של מעמדות שונים, והוא ביקש להשיג מטרה מרחיקת לכת יותר - למנוע באופן גורף העסקה של עובדי קבלן כוח אדם לתקופה העולה על תשעה חודשים, גם במקרים בהם לא נוצרת הפלייה בין עובדי הקבלן לעובדי המעסיק בפועל, בשל כך שמדובר בהעסקה בעבודות שאופיין ארעי/זמני וכל העובדים מאותו סוג מועסקים באמצעות קבלן כוח אדם. קרי: המחוקק ביקש להשיג תוצאה של הגבלת התקופה בה ניתן להעסיק עובדי קבלן אצל המעסיק בפועל, בלא הבחנה, מתוך עמדה לפיה פיצול "מקום העבודה" ו"המעביד", מנקודת מבטו של העובד, כרוך בפגיעה בעובד.בית המשפט קיבל את תביעת העובדים כי הם עובדי הרשות החל בתום 9 חודשים לעבודתם, כמו כן קבע כי לפיטוריהם על ידי חברת "בריק" אין כל תוקף.
ד"ר דוד סער, עו"ד
