להערכת סיכויי תביעתך:
דוגמא לכך הינה אדם הלקוי בשכלו והוכרז ע"י ביהמ"ש כפסול דין. במקרה כזה יחול עליו ס' 26 לחוק הירושה הקובע, כי צוואתו של אדם פסול דין, בטלה. הבחנה חשובה שיש לערוך לעניין זה, היא האם האדם הלקוי בשכלו הוכרז ע"י ביהמ"ש כפסול דין או אם לאו.
ענייננו במאמר זה הוא באדם אשר לא הוכרז כפסול דין, אך נחשד כלקוי בשכלו.
כעקרון, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בס' 2, קובע כי כל אדם כשיר לבצע פעולות כל עוד לא נשללה או הוגבלה ממנו זכות זו. בית המשפט הוא המוסמך להחליט האם אדם אשר חשוד כלקוי בשכלו, באמת מוגבל מלבצע פעולות משפטיות, לרבות עריכת צוואה שהינה פעולה משפטית לכל דבר.
שני אינטרסים חשובים ומנוגדים עולים מהשאלה מה תוקף צוואה של אדם שחשוד כלקוי בשכלו והם: מצד אחד, החופש של אדם להחליט מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו, ומן הצד השני הצורך להגן על אדם שדעתו לקויה מפני החלטות שגויות, שלא בטוח שהאדם עצמו מבין את משמעות ציוויו. ס' 26 לחוק הירושה קובע מלבד פסול דין שצוואתו בטלה, כי גם אדם אשר אינו יודע "להבחין בטיבה של צוואה", תהיה צוואתו בטלה. תוקף צוואה של אדם הנחשד כלקוי בשכלו, תכנס תחת ס' זה ופירושו, האם אכן אדם זה "אינו יודע להבחין בטיבה של צוואה" או אם לאו.
בחוק עצמו אין פירוש או אינדיקציות לבחינת העניין, האם המצווה "אינו יודע להבחין בטיבה של צוואה" , הפירוש לביטוי זה נעשה במס' פס"ד, נביא סקירה קצרה של הפסיקה הרלוונטית לעניין זה:
בפס"ד ה"פ (ת"א) 7212/74 מרדכי בן-נון נ' מטילדה ריכטר, הועלתה התנגדות לצוואה עקב טענת אי שפיות הדעת בעת עריכת הצוואה, על אף שהמצווה לא הוכרז כפסול דין. בעניין זה ביהמ"ש קבע כי תפקידו אינו לקבוע את מצבו הנפשי של המצווה, שכן אלו עניינים הנתונים לקביעתו של רופא מומחה, אלא תפקידו היחיד הוא לבדוק האם בעת עריכת הצוואה, המצווה ידע להבחין בטיבה. כמובן שיש לתת משקל למצב הנפשי של המצווה, אך זה לא יקבע לבדו את העובדה אם המצווה הבין/לא הבין את משמעות הצוואה שערך. כלומר, ביהמ"ש מודע לכך שישנם אנשים רבים אשר לקויים בשכלם, אך יודעים להבחין בטיב הצוואה ומבינים את משמעותה, וגם ההפך.
בפס"ד ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה (3), נקבע שהעניינים שיילקחו בחשבון על מנת לבחון האם אדם "מבין בטיבה של צוואה" הם בין היתר: האם המצווה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם דהיינו, מודעות לכך שהוא עורך צוואה, מודעות להיקף רכושו וערכו וכן, מודעות ליורשים להם הוא מצווה.
בפס"ד ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' רינה מרום, פ"ד מט (1), קבע ביהמ"ש שככלל, חזקה על אדם שהוא כשיר לערוך צוואה וחזקה עליו כי הוא יודע להבחין בטיבה של צוואה בשעת עריכתה.
כמו כן, נקבע בפס"ד זה כי אינדיקציות לכך שאדם יודע להבחין בטיבה של צוואה הם בין היתר: האם הבין שהוא חותם על צוואה, האם הבין את המשמעות שרכושו יינתן ליורשים אלו דווקא לאחר פטירתו, האם ידע את היקף רכושו וכן, היה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמם ושל אלה שהוא מדיר מצוואתו.
בדר"כ ביהמ"ש, בבואו לקבוע האם אדם אינו כשיר לערוך צוואה, ייתן משקל רב לחוות דעת רפואית מרופאים מומחים בתחום. אמנם, גם מעדויות אחרות מאנשים שהכירו את המצווה וכן, מנסיבות שונות שקשורות לעריכת הצוואה, ביהמ"ש יוכל להסיק האם הבין את טיבה או אם לאו.
נדגיש כי הכרזה על בטלות צוואה מצד ביהמ"ש, הינה מעשה כבד משקל, בעל השלכות מרחיקות לכת ובשל כך, על מנת לבטל צוואה בעילה כי אדם לא הבין את טיב הצוואה, דרושות ראיות מהימנות, חזקות וחד משמעיות. נטל ההוכחה הוא על הטוען כי המצווה לא הבין את משמעות צוואתו.
ד"ר דוד סער, עו"ד
