|
בפסק דין זה, למרות חוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין שקבע חד משמעית שאין קשר סיבתי בין מחלתה של התובעת, אשר יוצגה על ידי עו"ד סער, לבין עבודתה, פסק הדין שניתן קבע כי קיים קשר סיבתי, וזאת לאחר חקירת המומחה באמצעות שאלות הבהרה שהפנה עו"ד סער אליו.
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו |
||
|
ב"ל 2303-08
|
תאריך: |
25 אוגוסט 2010 |
|
בפני |
כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נ.צ. מר נחום עמישדי (ע)
|
|
|
רבקה מנשה ע"י ב"כ עו"ד דוד סער
|
התובעת
|
|
|
נגד
|
||
|
המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד קריצמן
|
הנתבע
|
|
פסק דין
פתיח ותשתית עובדתית
א. התובעת ילידת שנת 1941, עובדת כמנהלת חשבונות, במקומות עבודה שונים, החל משנת 1970.
ב. בתקופה שבין 1970 ל – 1985 ביצעה התובעת במסגרת עבודתה תנועות חוזרות ונשנות בידה השמאלית, משך כ – 50% מזמן עבודתה (היינו – 4 שעות ביום), לצורך כתיבה ידנית ושימוש במכונת חישוב.
ג. בין השנים 1985 ל – 2002 ביצעה התובעת במסגרת עבודתה תנועות חוזרות ונשנות בשתי ידיה לצורך הקלדה, משך כ – 50% מזמן עבודתה (היינו – 4 שעות ביום).
בכ – 20% נוספים מזמן עבודתה בתקופה זו (היינו – כ – 1.6 שעות ביום) ביצעה תנועות חוזרות ונשנות בידה השמאלית לצורך כתיבה ידנית ושימוש במכונת חישוב.
ד. החל משנת 2002 פחתו שעות העבודה – ובאופן יחסי גם שעות ביצוע התנועות החוזרות והנשנות – בכ – 35% לערך.
ה. התובעת הינה איטרת יד ימין, וכאשר הנה מקלידה בעברית הנה עושה זאת באופן עיוור (על המשתמע מכך לגבי השימוש באגודל).
ו. ביתר זמן עבודתה, לאורך כל השנים, ביצעה התובעת מטלות אחרות שאינן מחייבות תנועות חוזרות ונשנות בידיים, דוגמת מענה לטלפונים, החתמת מסמכים בחותמת, תיוק וכיו"ב.
ז. במהלך שנת 2000 או סמוך טרם לכן החלה התובעת לסבול מכאבים בכפות הידיים, בעיקר כף יד שמאל. ביום 22.2.02 נותחה עקב כך באגודל שמאל.
"מחלתה של התובעת, בגינה עברה ניתוח בפברואר 2002, הנה אוסטאוארתריטיס של המפרק שבין עצם הטפח הראשונה ועצם הטרפזיוס... ביד שמאל.
אין בספרות הרפואית הוכחה טובה שיש קשר בין המחלה לבין עיסוק מסוים. לעומת זאת יש עדויות טובות לכך שיש למחלה אופי גנטי הקשור למגדר ולחוסר יציבות של המפרקים בכף היד עקב גמישות יתר.
אשר על כן תשובתי לשאלה היא כי אין קשר בין מחלתה של התובעת לבין עיסוקה באופן שתואר בהחלטת בית המשפט.
מחלתה של התובעת הנה תוצאה של תהליך חולני...
אין בתיק הרפואי התייחסות לגורמי סיכון לבד מן המגדר, כך שלא ניתן לי לענות על שאלה זאת על סמך הכתוב בתיק הרפואי, אלא על הידע הכללי לפיו גורמי הסיכון כאן חשובים הרבה יותר לגרימת המחלה מאשר תנאי עבודתה של התובעת".
4. לבקשת התובעת, הועברו למומחה שאלות הבהרה (החלטה מיום 24.12.09), בין היתר לגבי השאלה האם התנועות החוזרות שביצעה לא החמירו את השינוי הניווני או האיצו אותו. תשובת המומחה, מיום 30.1.10, הייתה כדלקמן:
"בכל תנועה אקטיבית של מפרק יש עליית לחץ בין המשטחים המפרקיים מה שמגביר את החיכוך שביניהם. חיכוך זה הוא הגורם המכני לבלאי של המפרק ולידו יש גורמים נוספים כפי שציינתי בתשובתי הקודמת.
מפרק cmc-1 שבו עסקינן הנו המפרק העסוק ביותר בגופנו. הוא מופעל על ידי 9 שרירים והוא נוטל חלק בכל פעילות של כף היד... הפעילות של המפרק בעת העבודה מהווה חלק מסוים מסך הפעילות של המפרק אך בוודאי לא החלק הארי מה גם שמבחינת העומס על המפרק בעת ביצוע הפעילות ניתן להצביע על שלל פעילויות יום יום אחרות במטבח, בניקוי הבית, בטיפול בילדים, בבילוי ובשעות הפנאי, הגורמות לעומס גדול יותר על המפרק.
שימוש במפרק כמתואר בעובדות תרם תרומה מסוימת להופעת המחלה. בלעדיו קרוב לוודאי שהמחלה היתה מופיעה מאוחר יותר.
תנועה החוזרת על עצמה פעמים רבות במשך היום כמפורט בעובדות בהחלטת המינוי עלולה לתרום לנזק שנגרם למפרק פגוע מלכתחילה...
אי אפשר לייחס לעבודתה של התובעת, שיש בה תנועות מרובות החוזרות על עצמן בכף היד (ולא רק באגודלים), תרומה משמעותית להחמרת המצב הקיים.
מצב המפרקים הקרפומטהקרפליים הנו חולני בלבד. ללחץ החוזר במפרק שנגרם בעת העבודה אין משמעות פתופיסיולוגית ייחודית או שונה מן המשמעות של הלחץ הנגרם במפרק בעת הברשת שיער, צחצוח שיניים... ועוד כהנה וכהנה...
עניין הקשר בין המחלה לבין תנועות חוזרות ונשנות של האגודל בעבודה זכה להתעניינות החוקרים. במחקר נרחב שנעשה בפינלנד על קבוצה גדולה של נשים נמצא קשר מובהק בין המחלה לבין מגדר נשי ומדד מסת גוף. לא נמצא קשר לסוג עבודה. בעבודת מחקר אחרת רמזו החוקרים כי יש מצבים מסוימים בהם ניתן לראות קשר בין עבודה עם פעילות חוזרת של האגודל לבין המחלה. לאור ממצאים אלו איני יכול לשלול קיומה של השפעה של אופי העבודה של התובעת על מצב המפרקים בידה של התובעת".
5. ב"כ התובעת טען כי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, להבדיל מחוות דעתו הראשונית, מלמדות כי קיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין הליקוי בידיה. ב"כ הנתבע לעומתו סבורה כי בחוות הדעת נשלל קיומו של קשר סיבתי כאמור, כאשר המומחה "מגמד את השפעת העבודה לעומת השפעת פעילויות היום יום" וכאשר לא די במילה "ייתכן" כדי לעמוד בנטל הוכחתו של קשר סיבתי.
הכרעה
"בכל תנועה אקטיבית של מפרק יש עליית לחץ בין המשטחים המפרקיים מה שמגביר את החיכוך שביניהם. חיכוך זה הוא הגורם המכני לבלאי של המפרק ולידו יש גורמים נוספים כפי שציינתי בתשובתי הקודמת...
שימוש במפרק כמתואר בעובדות תרם תרומה מסוימת להופעת המחלה. בלעדיו קרוב לוודאי שהמחלה היתה מופיעה מאוחר יותר.
תנועה החוזרת על עצמה פעמים רבות במשך היום כמפורט בעובדות בהחלטת המינוי עלולה לתרום לנזק שנגרם למפרק פגוע מלכתחילה...".
11. סוף דבר – על סמך חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת ופגיעת התובעת בידיה מוכרת כפגיעה בעבודה. הנתבע ישא בשכ"ט עו"ד ב"כ התובעת בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.
5129371
סיגל דוידוב מוטולה 54678313
54678313ניתן היום, 25 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
נ.צ. מר נחום עמישדי (ע)
|
|
סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת |
ק: נעמי ט.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

