מהי הפרשנות הראויה של פסק דין שקבע ניכוי מלא של תגמולי מל"ל בנזקי גוף

2.1.11

ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע שהשאלה היא כיצד יש לפרש את פסק-הדין המקורי, כלומר, האם ניתן להבין אותו באופן שהוא מורה לנכות רק את אותו חלק מתשלומי המוסד לביטוח לאומי שנובע מן הנזק שנגרם ברשלנות?

בפסק-הדין המקורי נפסק "כל" תשלומי המוסד לביטוח לאומי - כלומר, יש לנכות את מלוא התשלומים, בלי הבחנה בין תשלומים שמקורם בנכות קודמת ובין תשלומים שמקורם בנכות הנובעת מהאירוע הרשלני.

לעתים משמעותה הפשוטה של הלשון אינה תמיד המשמעות המתבררת כנכונה בסוף תהליך הפרשנות, אבל במקרה הזה קשה למצוא תימוכין למשמעות שונה. התייחסותו של בית המשפט המחוזי לעצם קיומן של נכויות קודמות לא יכולה להקים בסיס של ממש לסברה שפסק-הדין מפריד בין תשלומי הביטוח הלאומי הנובעים מהנכויות הקודמות לבין התשלומים שניתנים בגין הנזק שנגרם ברשלנות קופת החולים. כדי שיהיה אפשר להשתכנע כי יש בעצם ההתייחסות לקיומן של נכויות קודמות כדי לבסס את הטענה שבית המשפט התכוון גם להפריד בין תשלומי הביטוח הלאומי השונים, יש להניח ראשית כי האפשרות של טעות משפטית בפסק-הדין היא בלתי מסתברת. אלא שטעויות משפטיות עלולות ליפול בפסקי-דין ומשום כך, בין היתר, קיים מנגנון של ערעור המאפשר לתקנן.

וזאנה לא השיג על האופן בו ניכתה קופת החולים את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, לא בעת קבלת כספי הפיצויים ולא במסגרת הערעור שהגיש על פסק-הדין. משלא התייחס וזאנה לעניין זה בערעורו, ופסק-הדין הפך לחלוט, שלא ניתן לערער עליו עוד, סיים בית המשפט את תפקידו ואין עוד מקום להידרש לטענות הנוגעות לקביעות המהותיות בפסק-הדין.

ביהמ"ש העיר כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחישוב ראשי הנזק השונים מקום שבו הפיצוי בכללותו סביר, ומטעם זה יש יתרון לכך שבית המשפט יערוך חישוב של סכום הפיצוי הסופי, ולא יסתפק רק בהוראות לצדדים.

ד"ר דוד סער, עו"ד