פסקי דין דיני נזיקין - נשיכת כלב

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 18257-08 ירושלמי ציון נ' קדם דוד
‏04/10/2009

בפני  כב' השופט  אלי ספיר

תובע ירושלמי ציון
ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר דוד סער

-נגד-

נתבע קדם דוד
ע"י ב"כ עוה"ד איתי רגב

פסק דין

1. מדובר בתביעת נזיקין לגבי נזק שגרם הנתבע, לטענת התובע, במזיד לשתי משאיות שבבעלותו במספר מועדים.
2.א .התביעה מבוססת על עדותו של התובע, לפיה הוא ישב בתאריך 10.3.06 בבוקר במשאיתו
מסוג מרצדס וקרא עיתון וחיכה לטלפון מהעבודה ולפתע שמע מכה בצידו הימני של הרכב. הוא הביט החוצה, דרך המראה הימנית ואז ראה את הנתבע עם כלבו מסוג אמסטף, כאשר הוא מחזיק בידו סכין ושורט את המשאית וחותך וקורע את פנסי הרוחב וחוטי החשמל של המשאית.
ב . הוא ירד וניגש לנתבע ושאל לפשר מעשיו ובתגובה שיסה בו הנתבע את כלבו שנשך אותו ביד.
ג . בהמשך, הוא צעק לאשתו שתזמין משטרה ויחד עם שכן (מר יגאל זדה אליאס) מנע מהנתבע לברוח מהמקום עד לבוא המשטרה. 
ד . הנתבע הצליח לזרוק את להב הסכין לפני בוא המשטרה. 
ה . התובע מייחס לנתבע נזקים שגרם מספר שבועות לפני כן למשאית המרצדס ולמשאית אחרת שברשותו מסוג וולו. באותם מקרים, התובע הבחין בנתבע מהלך ליד המשאיות עם הכלב ומיד לאחר שהנתבע התרחק מהמקום, הבחין בנזקים מאותו סוג של האירוע האחרון, שלא היו קיימים עד לאותו רגע. התובע הסביר, כי עד לאירוע האחרון שבו תפס את הנתבע "על חם" יכול היה רק לחשוד בו, אך לאחר הגילוי הוא בטוח שהנתבע הוא זה שגרם במזיד גם את הנזקים באירועים הקודמים.
3. התביעה הינה לתשלום הנזקים הישירים למשאיות, וכן עבור שכ"ט השמאי (סכום של 4,543 ₪) וכן עבור נזקים עקיפים בגין הפסד ימי עבודה עם המשאיות המשמשות להובלה ועוגמת נפש בגין האירועים כולל נשיכת הכלב (סכום של 18,000 ₪) וביחד התביעה עומדת על סכום של 22,543 ₪.
4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אין סכסוך ו/או יריבות קודמת בין התובע לנתבע.
5. א. הנתבע הכחיש מכל וכל המעשים המיוחסים לו. 
ב . הנתבע העיד, כי הוא נוהג מידי יום לטייל ברחוב עם כלבו ויש לו מסלול קבוע ובדרך הוא עובר ליד המשאיות. 
ג . הוא חינך את הכלב שלו לא לעשות את צרכיו בגינה והכלב רגיל להטיל את מימיו על צמיגי הרכבים. 
ד . הוא מאייר בעיסוקו ומחזיק כדבר שבשגרה סכין לחידוד עפרונות. 
ה . ביום האירוע וההיתקלות עם התובע, הוא הלך עם הכלב כהרגלו ובעוד הכלב מטיל מימיו על הגלגל האחורי ימני של המשאית הנדונה, הוא הבחין בפנס תלוי המחובר לחוטי חשמל חשופים. 
ו. הוא חשש, כי הכלב יתחשמל ולכן הוציא את ידית הסכין העשויה מפלסטיק שהייתה ללא להב והסיט את הפנס הצידה. 
ז.  באותו שלב, התובע יצא מהמשאית ותקף אותו וחבט בפניו וצעק עליו ולא הרפה ממנו עד שהגיעו השוטרים למקום. 
ח . הנתבע הכחיש , כי עשה את הנזקים ביום האירוע ובאירועים הקודמים וכן כי שיסה בתובע את כלבו. 
ט . לעניין הנזק נטען לחילופין, כי הנזקים הינם מפורזים ומופרכים ובלתי מוכחים.

דיון והכרעה

א.  ניתוח הגרסאות

1. לאחר שבחנתי העדויות והטענות, הגעתי למסקנה, כי יש להעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע וזאת מהנימוקים הבאים:
א. בחנתי היטב את עדותו של התובע לגבי האירוע האחרון ולגבי האירועים הקודמים. 
התובע העיד בצורה קוהרנטית ובהירה והשיב בצורה אמינה על כל השאלות
בחקירה הנגדית.
ב. לא נטען, כי קיימת היכרות מוקדמת בין התובע לנתבע ו/או כי יש סכסוך קודם
ביניהם ולכן בוודאי שאין מדובר בעלילה סתם. עוד ברור, כי התובע לא בחר סתם כך להיטפל באותו יום לנתבע שטייל עם כלב מסוג אמסטף (שגם הנתבע ציין להגנתו, כי אם הכלב היה תוקף הוא לא היה משאיר לו שריטה קטנה).
ג. בחנתי האפשרות, שמא מדובר בטעות והגעתי למסקנה, כי גם אפשרות זו יש לשלול והתובע לא טעה והוא אכן שמע את המכה ברכב וראה במו עיניו דרך המראה את הנתבע מבצע הנזקים הנטענים עם הסכין שבידו. אני נותן אמון מלא לעדותו של התובע, הן לגבי הנזקים במקרה האחרון והן לעדותו, כי במקרים הקודמים הוא הבחין בנזקים מאותו סוג לאחר שהנתבע עבר ליד רכבו, כאשר אותם נזקים לא היו קודם לכן.
ד. לעדותו של התובע נמצאו חיזוקים בראיות הבאות:
(1) עדותו של יגאל אליאס זאדה. לגבי עד זה, נטען, כי היה סכסוך קודם בינו לבין
הנתבע ולכן בחנתי את עדותו בזהירות רבה.
לאחר שבחנתי עדותו, הגעתי למסקנה, כי יש בדבריו משום חיזוק לגרסתו של
התובע. החיזוק הינו בכך שהוא שמע מביתו את התובע צועק על הנתבע "תפסתי
אותו על חם" וכשיצא מביתו למקום האירוע, הבחין בתובע כשהוא מחזיק שני
פנסים של המשאית בידיו וכן ראה את חוטי החשמל של המשאית שהיו קרועים.
בנוסף, ראה את הכלב שהוא עם רצועה אך ללא רסן על הפה.
(2) התובע המציא אישור רפואי על כי נבדק במרפאה עקב נשיכת כלב.
(3) המשטרה תפסה בידי הנתבע סכין יפנית כתומה ללא להב, וכן תפסה במקום
שני פנסים של רכב .
(4) החוקרת שגבתה עדות מהתובע, לגבי הנשיכה, הבחינה בשריטה בזרוע יד שמאל
בצד הפנימי וציינה זאת בהודעה שגבתה מפיו.
(5) השמאי שנתן חוות דעת הן לגבי הנזקים במשאית המרצדס והן לגבי הנזקים
במשאית הוולו, ציין בשתי הבדיקות, כי מדובר בפנסים וחוטי חשמל
וצינורות חתוכים. מסקנתו לגבי החבלות הינה , כי מדובר בחבלות שנעשו
במתכוון לאור העובדה שהצטיידו מראש במכשיר המיועד לחיתוך חוטי
החשמל ולהב חד לחיתוך צינורות גומי.
2. בחנתי את עדותו של הנתבע והגעתי למסקנה, כי אין ליתן בה אמון מהנימוקים הבאים:
א. הנתבע לא הצליח להסביר הסתירות שבין הודעתו במשטרה לתצהירו וזאת בעניינים הבאים: במשטרה כשנשאל "האם אכן גרמת נזק לרכב כלשהו ברחוב" השיב: "הכלב השתין ליד המכונית ויכול להיות שזה מה שעצבן אותו..." ואילו בתצהיר יש הסבר שלם כיצד הכלב הטיל מימיו לכיוון גלגל המשאית ואז הנתבע הבחין בחוטי החשמל החשופים, אותם הזיז מחשש להתחשמלות הכלב באמצעות ידית הסכין.
ב. הנתבע לא שכנע בהסבריו מדוע במשטרה נתן הסבר לקוני ואילו בתצהירו הוא נותן הסבר מפורט לכל הפרטים המפלילים שנזכרו בתלונת התובע. הוא גם לא נותן כל הסבר משכנע כיצד לא הזכיר כלל במשטרה את נושא הפחד מההתחשמלות. כל הסברו לסתירות ולהשמטת עניין ההתחשמלות, התמצה בהסבר: "יכול להיות שהייתי לחוץ והשתדלתי להקטין את האשמה שלי".
ג. הנתבע לא נתן הסבר משכנע, מדוע לא הזיז חוטי החשמל עם מקל המטאטא שנטען בתצהירו, כי הוא עשוי פלסטיק. בעדותו העיד, כי בתצהיר חלה טעות ומדובר במטאטא עשוי מתכת. לשאלה מדוע לא הרחיק הכלב ממקום הסכנה ע"י משיכתו ברצועה, השיב, כי מדובר "בצער בעלי חיים" להרחיק הכלב "באמצע שהוא משתין" וכן לא שכנע בתשובתו לשאלה, כיצד חשב שחוטי החשמל יכולים לחשמל , כאשר המשאית כבויה.
ד. התרשמתי, כי הנתבע הינו אדם אינטליגנטי ומתוחכם ששינה במהלך הזמן את הטקטיקה להדיפת ההאשמות כנגדו. בתחילה, בחר להרחיק עצמו כמה שיותר מהאירוע, אך במחשבה שנייה ולאחר שהבין כי הצטברו כנגדו ראיות מחשידות למכביר, בחר בטקטיקה אחרת, לפיה הוא צמצם מאוד את חזית המריבה ובחר לתת הסבר תמים לכל ראייה מחשידה.
ה. לאחר שבחנתי עדותו, הגעתי למסקנה, כי עדותו אינה עדות אמת ואינני נותן אמון לגרסתו המיתממת.

ב. הנזק

1. לאור העובדה, כי הנני מקבל עדותו של התובע לגבי האירוע האחרון, הנני קובע, כי הנתבע אחראי לנזק שגרם באותו אירוע.
2. לגבי האירועים הקודמים (הן במשאית המרצדס והן במשאית הוולו) הנני מקבל במלואה את עדותו של התובע על כך, כי הנזקים אירעו בפרק הזמן שבו הנתבע חלף על פני הרכבים ונזקים אלה לא היו קיימים במשאיות לפני כן.
3. לגבי אופי וטיב הנזקים הוגשו חוות דעת שמאי.
4. שיטת ביצוע מייחדת יכולה לשמש ראייה לזהות המבצע, כאשר קיימים "קווי אופי מוחשיים" או ב"קווים דיסטינקטיביים  ברורים" בין המעשים השונים וזאת במסגרת הכלל בדבר "מעשים דומים" (ראה ספרו של יעקב קדמי על הראיות חלק שני , עמוד 512-526).
5. אני קובע , כי במקרה הנדון הונחה בפני התשתית הראייתית המספיקה, הן בשיטת הביצוע המיוחדת לכל המעשים והן מעצם העובדה, כי הנתבע נוכח בכל ההזדמנויות במקומות הרלוונטיים, לכך כי הנתבע אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב התביעה.
6. לכן, הנני קובע, כי על הנתבע לפצות התובע בגין הנזק שגרם למשאיות ולגביו הוגשו חוות דעת השמאי והמסתכם בסכום של 4,377 ₪ (סכום הנזקים + הסכומים עבור שכ"ט השמאי לגבי שתי חוות הדעת, כאשר כל הסכומים מחושבים ללא מע"מ).
7. לגבי נשיכת הכלב, הנני מקבל עדות התובע, כי הכלב נשך אותו בזרוע ולכן בין אם הנתבע שיסה את הכלב בתובע או שהכלב נשך התובע כיוון שנחלץ לעזרת הנתבע בעימות שהתעורר, הרי שהנתבע אחראי לתוצאות מעשה זה. אחריותו נובעת מכך, כי הכלב היה בחזקתו ללא מחסום בפיו ואני מקבל בעניין זה את עדות התובע ואת עדותו של מר אליאס זאדה.
8. לעניין הפסד השתכרות, לא הוגשו ראיות.
9. לגבי רכיב עוגמת נפש, אני סבור כי אכן מגיע לתובע פיצוי עבור עוגמת נפש בגין הנזקים שגרם הנתבע לרכבו במספר אירועים. אין מדובר במקרה זה בתאונה, אלא במעשים מכוונים  שנעשו במהלך תקופה ואין ספק, כי לתובע נגרמה עוגמת נפש מעצם המחשבה שאדם כלשהו מתנכל למשאיתו. אין גם ספק שלתובע נגרמו הפסדי עבודה ואבדן זמן מעצם ההתעסקות בתיקון הנזקים.
10. אני קובע את סכום הפיצוי עבור הנשיכה, אובדן ימי עבודה ועוגמת הנפש על דרך האומדן ואני קובע, כי על הנתבע לפצות את התובע בגין רכיבים אלה בסכום של 5,000 ₪.

5129371
5467831311. התוצאה היא שעל הנתבע לשלם לתובע סכום של 9,377 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה – 27.2.08 ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף אגרת ביהמ"ש כפי ששולמה ובצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪ + מע"מ כחוק ובצירוף שכר העד בסכום של 150 ₪, כאשר לסכום האגרה, שכר הטרחה ושכר העד יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין בדואר רשום.

אלי ספיר 54678313
ניתן היום,  ‏ה' תשרי תש"ע, ‏23 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.

קלדנית: חן הלפרין
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה