פיצוי על הטרדה מינית והתנכלות במקום העבודה

בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגישה אלמונית, עובדת רשות המסים, נגד פלוני שהיה ממונה עליה במקום העבודה, לתשלום פיצוי כספי בסכום של 150,000 ש"ח. עילות התביעה היו הטרדות מיניות בעבודה ומעשי התנכלות מצד הממונה, לפי החוק למניעת הטרה מינית, תשנ"ח - 1998. העובדת הגישה את התביעה גם נגד המדינה כמעסיקתה. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הגיעו העובדת והמדינה להסכם של פשרה לפיו שילמה המדינה לעובדת פיצוי כולל וחד פעמי בסך של 30,000 ש"ח מבלי להודות באחריות. להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין.

בפסק דינו של בית הדין האזורי נדחתה תביעת העובדת נגד הממונה שהתבססה על עילת הטרדה מינית. לעומת זאת, התקבלה תביעת העובדת בעילה של התנכלות. בית הדין קבע, בדעת רוב, כי מעשי ההתנכלות מצד הממונה היו ברף נמוך וחייב אותו לשלם לעובדת פיצוי בסך של 15,000 ש"ח. בנוסף, חייב בית הדין את הממונה לשלם לעובדת שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח. הממונה והעובדת ערערו על פסק הדין. הערעור של הממונה נסב על קבלת התביעה נגדו בעילה של התנכלות. לטענתו, משעה שהתברר כי תלונתה של העובדת אינה מבוססת, לא היה מקום לקבוע שקמה לה עילה של התנכלות מכוח החוק. עוד טוען הממונה כי היה על בית הדין לדחות את טענת ההתנכלות על יסוד הראיות והעדויות שהובאו בפניו. לטענתו, פעולותיו היו פעולות ניהוליות שנעשו בסמכות ובאישור הממונים והפיצוי ששולם לעובדת במסגרת הסכם הפשרה עם המדינה מהווה פיצוי על התנכלות. בערעור שהגישה מלינה העובדת, בעיקרו של דבר, על קביעותיו המשפטיות של בית הדין האזורי כי באירוע מיום 3.1.01 לא התקיימו היסודות של "הצעות חוזרות" או של "התייחסויות חוזרת" לפי סעיפים 3(א)(3) ו-(4) לחוק. לטענתה, הצעות חוזרות יכולות להתרחש גם במהלך פרק זמן קצר, במהלך במפגש אחד ולא חייבים להתקיים מספר אירועים נפרדים כדי לקיים את התנאי של "הצעות חוזרות". לחילופין טוענת העובדת כי התבטאויות הממונה כלפיה הן בבחינת "התייחסות מבזה או משפילה" במובן סעיף 3(א)(5) לחוק.

ערעור העובדת על גובה הפיצוי שנקבע בגין עוולת ההתנכלות, התקבל והוא עומד על סכום של 30,000 ש"ח. ערעור הממונה נדחה.