להערכת סיכויי תביעתך:
7.8.2011
מאמר זה עוסק בתביעה על פי פקודת הנזיקין בעילת הרשלנות בגין תאונת עבודה שארעה לתובע. הנתבע 1 הוא המעביד, המפעיל והמחזיק בתקופה הרלבנטית של חנות ירקות. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבע 1 בביטוח מסוג "חבות מעבידים" (ת"א 10931-07 יניב כהן נ' לוי גד חנות ירקות ואח').
התובע עבד בחנות הירקות, ונדרש לקלף תירס בסכין חדה. במהלך קילוף התירס הראשון, נחתך על ידי הסכין בגליל האחרון של אצבע מספר 2 ביד שמאל.
התובע טען כי על הנתבעים לפצותו עקב נזקיו בשל רשלנותם בכך שלא הדריכו אותו כיצד לבצע עבודתו בצורה בטוחה, לא הנהיגו נהלי בטיחות בעבודה לצורך ביצוע עבודות חיתוך ירקות, לא הדריכו את התובע באשר לסכנות הטמונות בכל אחד משלבי עבודתו, נמנעו מלספק לתובע כפפות ברזל אשר היו מונעות את הפגיעה ולא נהגו כמעביד סביר וזהיר. כך העיד התובע:
1. לעניין ניסיונו: לפני התאונה עבד כשמונה חודשים בחנות הנתבע, בפריקת הסחורה שהגיעה, סידורה ומכירתה ללקוחות. לפני העבודה בחנות הנתבע, עבד בחנות ירקות אחרת למשך תקופה דומה, וחיתוך ירקות הייתה פעולה בלתי נפרדת מעבודתו בחנות הירקות מידי יום.
2. לעניין לימוד חיתוך הירקות: בעבודתו בחנות הירקות הקודמת לחנות הנתבע, למד ממעבידו הקודם כיצד לחתוך את הפרי /ירק.
3. לעניין הכפפות: התובע העיד כי גם בחנות הירקות האחרת בו עבד לא הורו לו ללבוש כפפות. הוא בעצמו מעולם לא חשב ללבוש כפפות, היות והן מגבילות אותו בעבודה ואף אחד מהעובדים לא לבש אותן. הכפפות לא הוצעו לו ולא נאמר לו ללבוש אותן.
4. באשר למספר קלחי התירס אותם קילף לפני לתאונה ציין התובע כי קילף בכל עת שהגיעה הסחורה, ובסך הכול על פי זכרונו נדרש לקלף מספר מועט של פעמים, ירקות מסוג תירס.
לאחר התאונה פנה התובע לבית החולים "איכילוב", שם אובחנה אצל התובע קטיעה בגליל הסופי של אצבע 2 ביד שמאל. אצבע התובע נתפרה והוא הומלץ לטיפול תרופתי וימי אי כושר. וועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה שהתובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 6.25%. הצדדים הסכימו לקבוע את נכותו הרפואית של התובע בשיעור 5% לצמיתות.
לטענת הנתבעים, מקרה זה הוא ביטוי קלאסי לעקרון לפיו לא לכל נזק יש אחראי, מקום בו הפעולה שהתבצעה היא יומיומית שהסיכון בצידה ידוע לכל אדם סביר האוחז בסכין בעת קילוף ירקות ולו היה התובע נזהר בביצוע הפעולה – האירוע היה נמנע.
בית המשפט פסק כי על פי ההלכה אין מחלוקת שהמעביד חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדיו וזאת על מנת למנוע התרחשותן של תאונות עבודה צפויות, וזאת בשל היותו מעביד סביר אשר עליו לחזות את הסכנות הצפויות מראש. הנתבעים לא הכחישו את החובה המושגית של הנתבע 1 כמעביד, לדאוג לשלומו של התובע כעובד ולהנהיג שיטות עבודה בטוחות, אולם טענו כי אשמו התורם של התובע הנו מכריע עד כדי 100%.
בית המשפט קבע כי על המעביד לדאוג לספק לעובד כלי עבודה ומכשירי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, ולהדריכו כיצד להשתמש בהם, ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות. על המעביד לקחת זאת בחשבון, שעובד עלול להיות בלתי זהיר במהלך העבודה ובלהט העבודה, אף אם הוזהר מפני סיכונים (ראה ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה (2) 593).
בית המשפט אף פסק כי במקרה דנן מוטלת על המעביד חובת זהירות קונקרטית לאור עדותו של הנתבע 1- המעסיק לפיה הוא סיפק לעובדיו כפפות דקות מסיליקון על מנת לשמור על ניקיון ולא על בטיחות ידי העובד.
נפסק עוד, כי נכון לעשות הבחנה בין דרישה מעובד לחתוך ירקות בסכין – פעולה שאינה דורשת שימוש בכפפות ברזל, ואולי אף לבישת כפפות אלה עלולה להפריע ולהגביל את העובד, לבין המקרה בו נדרש התובע לחתוך ירק קשה - כגון תירס, חיתוך אשר מטבעו צורך אחיזה חזקה יותר והפעלת כוח.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע שיש להטיל אשם תורם על התובע. התובע עבד מגיל צעיר על פי עדותו בתחום הירקות, וידע כי עבודה בסכין חיתוך דורשת זהירות ואחיזה נכונה. בחקירתו הנגדית הודה כי היה אמור להחזיק את קלח התירס במרכזו ולא בחלקו העליון. התובע ביצע פעולה זו מספר פעמים לפני יום התאונה. מנימוקים אלו הטיל בית המשפט אשם תורם בשיעור של 30%.
בסופו של יום, בית המשפט פסק כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 30,974 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישלמו שכר טרחת עו"ד בסך של 20%.
ד"ר דוד סער, עו"ד
