להערכת סיכויי תביעתך:
16.6.2010
במקרה הנדון, דובר במורה לערבית, עובד מדינה, אשר פוטר במסגרת פיטורי צמצום. המדינה טענה כי התגלו בעיות בשיטת ההוראה של המורה, וכי לאור חוות דעתה השלילית של מפקחת בית הספר, נמצא הוא מתאים להימנות ברשימת המפוטרים.
המורה הגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה, אשר קבע כי לא הוכח שהיה פגם כלשהו בטיב עבודתו של המורה. עוד קבע בית הדין האזורי, כי פיטוריו של המורה היו שלא כדין והתקבלו על סמך נימוקים שקריים של מפקחת ביה"ס שהציגה את יכולתו של המורה באופן שגוי ושקרי. המורה הגיש ערעור על גובה הפיצוי שנפסק לו בסך של כ-48,000 ₪, בטענה כי הפיצוי שנפסק לו אינו משקף את עגמת הנפש והנזקים שנגרמו לו, את הוצאתו ממעגל העבודה ואת נסיבותיו האישיות.
לאחר שבחן בית הדין הארצי את המסכת העובדתית והראיות שהוצגו בפני בית דין קמא, קבע בית הדין כי מדובר בפיטורים של מורה שנעשו שלא כדין. אי החוקיות במעשה הפיטורים היה נעוץ בעילת הפיטורים ובנימוקים שלא היו אמיתיים ונכונים. בית הדין קבע כי המדובר בהחלטה מאולצת התלושה מהמציאות ואשר "נתפרה" למורה על מנת להתאימו לקריטריונים שנקבעו. עוד נקבע, כי החלטות שיש לקבל בעניינו של עובד, קשות ומאולצות ככל שיהיו, חייבות להתקבל על בסיס נתונים אמיתיים ונכונים, תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות לעובד להתמודד איתן.
בנסיבות העניין, קבע בית הדין הארצי כי הפיצוי שנפסק למורה בבית הדין האזורי הינו נמוך ואינו מספק. למורה נגרם עוול חריג, והוא נפגע באופן קשה. יחד עם זאת, נקבע כי הסעד הכספי שתבע המורה בגובה משכורת עד הגיעו לגיל פרישה , הינו מוגזם.
בסופו של יום, לאחר בחינת מכלול השיקולים, פסק בית הדין האזורי לעבודה פיצוי נוסף בסכום של 125,000 ₪ בתוספת הוצאות שחויבה המדינה לשאת בסך של 25,000 ₪, זאת בהתחשב בנסיבות החריגות והמיוחדות של מקרה זה, פיטוריו של המורה שלא כדין בגיל 53, בסמוך להגיעו לגיל זכאות לפדיון ימי מחלה.
ד"ר דוד סער, עו"ד
