להערכת סיכויי תביעתך:
8.8.2011
התובע עבד אצל הנתבעת כעוזר נהג. במסגרת תפקידו היה התובע נוסע עם נהג משאית השייכת לנתבעת, העמוסה בנייר צילום, והיה עליו לשנע את נייר הצילום מהמשאית ללקוחות הנתבעת. לצורך שינוע הנייר מהמשאית ללקוחותיה, סיפקה הנתבעת לעובדיה עגלות שינוע ממתכת, המורכבות ממשטח תחתון להנחת חבילות הנייר, ובחלקן העליון מצויות ידיות מתכת המצופות בידיות גומי הניתנות לשליפה.
במהלך עבודתו, משך התובע עגלה מלאה בחבילות נייר. בזמן עלייה על המדרכה ,יצאה ידית הגומי מעגלת השינוע, וכתוצאה מכך רגלו הימנית של התובע הסתובבה והתעקמה. התובע טען כי הנתבעות אחראיות לתאונה וכי עליהן לפצות אותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.
הנתבעות טענו כי אין להן כל אחריות לקרות התאונה, ולחילופין, נזקיו של התובע הם מזעריים.
הפסיקה קבעה בפסקי דין רבים כי חובתו של מעביד לספק לעובד מקום עבודה בטוח, כלי עבודה בטוחים ושיטת עבודה בטוחה. ייתכן שטענות הנתבעת 1 שנתנה לתובע עגלות הובלה בטוחות נכונות, וכי זה המקרה הראשון בו יצאה ידית הגומי מהעגלה, ומקרה מעין זה יכול לקרות. נפסק כי נראה שהתובעת לא הדריכה את התובע בשיטת עבודה בטוחה. בית המשפט פסק כי על הנתבע היה להדריך את התובע לגבי המשקל המקסימלי שרשאי הוא להניח על עגלה, כיצד לעבור מכשולי גובה, כגון עלייה במדרגות ועלייה מכביש למדרכה. עוד נפסק, כי טענת התובע בכתב התביעה כי על הנתבעת היה לספק לו רמפה על מנת שיוכל לעבור מכשולי גובה עם עגלה עמוסה, הינה טענה סבירה ביותר.
בית המשפט קבע כי אין לייחס לתובע אשם תורם, במיוחד לאור העובדה שלא קיבל כל הדרכה לביצוע עבודתו. מטבע הדברים, עובד מבקש להתפרנס, והוא יבצע בדרך כלל את העבודה על מנת להשביע את רצון המעביד. במקרה זה חובת המעביד לגבי הדרכת העובד באופן ביצוע העבודה חיונית ביותר.
בית המשפט קבע כי על הנתבעות רובצת האחריות לקרות התאונה.
בסופו של יום, בית המשפט פסק כי לתובע ישולם סך של 51,500 ₪ בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין.
ד"ר דוד סער, עו"ד
