אין כמעט אדם בישראל שאין לו מכשיר נייד, והדבר אף עלה מדרגה כאשר כמעט לכל תלמיד בבית ספר מכשיר נייד באמצעותו יש באפשרותו לתקשר עם הוריו.
חברות הסלולר כיום עושות ימים כלילות בניסיון לצרף לשורותיהם לקוחות נוספים על מנת שישתמשו וישוחחו בנייד השייך לאותה החברה.
הניסיון של נציגי שירות הסלולר להשגת פרטים על לקוחות פוטנציאלים הוא אדיר ללא מורא וללא כחל וסרק.
דא עקא, האם חברות הביטוח עושות כל שלאל ידם על מנת להגן על לקוחות קימים?
ומקרה שהיה כך היה ונדון בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בפני כבוד השופט אברהם רובין, בפסק דין שטרית נ' סלקום ישראל בע"מ:
התובע רכש שני מכשירי טלפון מחברת סלקום ולטענתו הסתבר לו שאין בהם קליטה כאשר נמצא הוא בביתו.
במהלך שנה וחצי מעת פנייתו של התובע לחברה, העלה הוא בפניהם את בעיית הקליטה ונדחה הוא בלך ושוב עד שלבסוף הודתה חברת סלקום כי אכן ישנה בעיית קליטה ברחוב בו מתגורר התובע.
חברת הסלולר הציעה לתובע פתרונות כגון התקנת אנטנה בביתו או החלפת המכשירים, אולם התובע סירב.
באחד הפעמים עת התובע מסר את ניידו לתיקון, התקשר אליו טכנאי החברה ומסר לו שיש למחוק את הזיכרון של הנייד על מנת שניתן יהיה לתקן את הנייד.
התובע סירב למחיקת זיכרונותיו מהנייד והודיע והתריע על כך בפני הטכנאי.
דא עקא, הטכנאי מחק את הזיכרון ועל כן פנה התובע בתביעה לבית משפט לתביעות קטנות.
כבוד השופט רובין מציין בפסק דינו, כי ההוראה שניתנה על ידי התובע שלא למחוק את הזיכרונות הייתה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, ומחיקת הזיכרונות גרמה לטרחה הכרוכה בשחזור הנתונים ובעוגמת נפש, ועל כן יש לחייב את חברת הסלולר הן בפיצוי והן לשאת בהוצאות המשפט.
ד"ר דוד סער, עו"ד

