להערכת סיכויי תביעתך:
16.6.2010
במקרה הנדון, דובר בתובע אשר נחשד בביצוע אונס של קטינה, אך בשל התרשלות המשטרה, בחקירתה החסרה והפוגענית, שגרמה להחזקתו במעצר במשך 88 ימים, ולהגשת כתב אישום חמור נגדו על לא עוול בכפו, בוטל בסופו של דבר כתב האישום בהסכמת הצדדים.
בית המשפט קבע כי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מונה שלושה יסודות המרכיבים את עוולת הרשלנות: התרשלות, קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין קרות הנזק. בית המשפט קבע כי אין ספק באשר לחובת הזהירות העקרונית של משטרת ישראל לשמור ולהגן על הציבור, לרבות ציבור החשודים והעצורים, כמו גם חובתה לחקור תלונות בגין מעשים פליליים או אחרים, בתום לב, ביושר ובמקצועיות. מבחינת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, קובע סעיף 36 לפקודת הנזיקין, כי זו נגזרת מיכולתו של אדם סביר לצפות כי בהתנהגותו עלול הוא לגרום לנזק שנגרם, קרי האם סביר וראוי לדרוש מאדם לצפות את התרחשותו של נזק מסוים. לאחר שבית המשפט בחן את התנהלות המשטרה והפרקליטות במהלך החקירה ומול בתי המשפט, וכן לאחר שבחן את שאלת מעצרו של החשוד ומשך המעצר, הגיע לכלל מסקנה כי במקרה דנן, פעלו שוטרי משטרת ישראל במקרה הטוב באופן בלתי סביר, ותוך התעלמות מוחלטת מהראיות שעמדו בפניהם, ובמקרה הרע – פעלו באופן בלתי חוקי, תוך הצגת ראיות שקריות, תוך הוספת וגריעת אמירות ומילים ששינו את תוכן הנאמר, והחשידו את התובע במיוחס לו. מעצריו החוזרים ונשנים של התובע, התבססו על מידע שגוי ושקרי אשר הוצג בבתי המשפט השונים, אשר חיזקו לכאורה את העמדה, לפיה הוא מעורב במעשה המיוחס לו. עוד נקבע, כי התנהלות המשטרה, לרבות השפלתו הנוראית של החשוד והכאתו, נעשו בכוונה תחילה, בשל רצונה לחלץ מפיו הודאה בכל דרך אפשרית, בניגוד לדין ותוך פגיעה בכבודו כאדם ובבריאותו.
לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי המדינה הפרה את חובת הזהירות החלה עליה, שכן הייתה יכולה הן ברמה הטכנית והן ברמה הנורמטיבית, לצפות את התרחשות הנזק, שגרמה בהתנהגותה המכוונת, במהלכה יצרו מסכת ראיות שקרית אשר הובילה למעצרו הממושך של התובע ולפגיעה בבריאותו.
באשר לנכותו של התובע כתוצאה מהנזק שגרמה לו המשטרה, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטר שמונה מטעם בית המשפט, כחוות הדעת המכרעת בתיק, אשר העריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 10%.
בסופו של דבר, לאחר שקלול ובחינת ראשי הנזק אותם פירט התובע בכתב תביעתו, לפיצוי בגין הפסד שכר לעבר, הוצאות לעבר, הפסדי שכר לעתיד, הוצאות ועזרה לעתיד, וכן פיצוי בגין כאב וסבל, עגמת נפש ואובדן הנאות החיים, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך של 1,790,256 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד, שכ"ט מומחים, אגרה והוצאות.
