להערכת סיכויי תביעתך:
7.8.2011
נקבע כי לאור יחסי עובד ומעביד שהיו קיימים ביום התאונה בין התובע ובין הנתבעת, משמעותם שקיימת חובת זהירות מושגית, והשאלה האם קיימת חובת זהירות קונקרטית? כדי לקבוע אם קיימת חובת זהירות קונקרטית יש לשאול את השאלה האם הנתבעת הייתה יכולה לצפות את הנזק שאירע?
נפסק כי התובע נפגע על ידי מסור חשמלי שלא היה מוגן ובוודאי כל מעביד סביר יכול לצפות שאם המסור לא מגודר, קיימת צפייה שיגרם נזק לתובע. אחריותו של המעביד גם לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות.
בית המשפט קבע כי עצם העובדה שמדובר במכונה מסוכנת שלא הייתה מוגנת, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות המוטלת עליה.
בית המשפט פסק כי לאור העובדה שקיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית ומאחר וחובה זו הופרה והנזק שנגרם הוא תוצאה של מחדלי הנתבעת, קיימת חובה של הנתבעת לפצות את התובע.
בית המשפט בחן האם קיים אשם תורם בהתנהגות התובע ואם כן, באיזה מידה הייתה תרומתו?
נקבע כי הנטייה בפסיקה הישראלית היא לטובתו של התובע, משום שמצד אחד החובה לספק כלי עבודה וסביבת עבודה בטוחים מוטלת על הנתבעת, ועליה בלבד, וזאת בנוסף לחובתה לדאוג להדרכת התובע ולאזהרתו לסכנות הטמונות בעבודה על כלי העבודה אותם היא מספקת לו. גם אם הנתבעת מילאה חלק מהחובות, אין הדבר פוטר אותה ממילוי יתר התחייבויותיה.
לטענת הנתבעת, התובע הכיר את המסור ועבד עליו פעמים רבות ולפני התאונה הוא השתמש במסור ואף הנתבעת הדריכה אותו על ביצוע העבודה, והזהירה אותו מפני הסכנות הצפונות בעבודה על מסור, ומשום כך טענה שיש להטיל על התובע רשלנות בגובה 50%.
כדי לקבוע את מידת רשלנותו של התובע, יש לומר כי התובע נפגע בעת מילוי חובות שהוטלו עליו ע"י המעביד, וכדי למלא חובות אלה לא פעם מסכן העובד את עצמו, וזאת כדי להבטיח את מקום עבודתו (שלא יפוטר אם יסרב), או משום שלא הייתה ברירה אלא לבצע את העבודה על אף ולמרות הסיכונים.
בית המשפט קבע כי ייתכן והנתבעת אכן הדריכה את התובע, אולם מאחר וביכולתה הייתה להמעיט את הסכנה עד למינימום ע"י מיגון המסור, אולם לא עשתה זאת, אין היא יכולה להעביר את החובה המוטלת עליה על התובע, אשר מסיבות שפורטו לעיל ועל אף הסכנות שהיו מודעות לו בביצוע העבודה, אין בכך כדי להפחית כהוא זה מהחובה המוטלת על הנתבעת.
בית המשפט קבע כי האחראית הבלעדית לאירוע התאונה הינה הנתבעת ,והיא חויבה לפצות את התובע בגין מלוא נזקיו.
הצדדים הסכימו כי הנכות הצמיתה שנשארה לתובע בעקבות התאונה הינה בשעור 5%, ובית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך של 69,413 ₪, בניכוי סך של 14,000 ₪ שהוא הסכום ששולם לו ע"י המוסד לביטוח לאומי, ובתוספת אגרת ביהמ"ש ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ועליו מע"מ כדין.
ד"ר דוד סער, עו"ד
