פיצוי בגין רשלנות והפרת חוזה בשל אי מתן טיפול נאות למבוטח בביטוח נסיעות לחו"ל שנפטר

עובדות המקרה:

המנוח יצא לטיול שלאחר הצבא יחד עם חברתו, וחברים נוספים.
ביום 16.7.2000, במהלך מסע רגלי באזור הררי גבוה בפרו, חש המנוח ברע ונזקק לטיפול רפואי בעיירה הווארז, שם נקבע כי הוא סובל מדלקת ריאות והוא קיבלת טיפול מתאים.
בשלב זה, נראה היה כי מצבו השתפר. ביום 19.7.2000 חלה הידרדרות במצבו של המנוח. בדיקה שערך רופא מקומי העלתה כי הוא חלה בדלקת הריאות ממנה הוא סבל, עד כדי כיחלון וקשיי נשימה.
בנסיבות אלה פנו חבריו של המנוח לנציגים שונים של חברת הראל, היא חברת הביטוח ממנה רכש המנוח טרם יציאתו לחו"ל פוליסת ביטוח בסיסית ופוליסת הרחבה בשם "669" הכוללת אפשרות חילוץ במצב מצוקה.
תחילה, יצרו קשר בשעה 18:00 עם ד"ר גוטפרוינד הנמצא בבוליביה ואשר פרטי ההתקשרות עימו נמצאו בפוליסה הבסיסית. הלה, ענה בתגובה כי יקח לו 3 ימים להגיע להווארז ומסר להם מספרי טלפון של ד"ר רויטמן הנמצא בלימה ואשר מבצע את עבודתו בהתנדבות עבור חב' הראל.
ד"ר רויטמן היה בדרכו למשחק כדורגל והשיחה עימו נותקה. כחצי שעה מאוחר יותר, שוב התקשרו חבריו של המנוח לד"ר גוטפרוינד ומסרו לו פרטים על הטיפול שקיבל המנוח מהרופא המקומי.
בשעה 20:00, בהיותם חרדים ממצבו המתדרדר של חברם, ולאור המלצתו של הרופא המקומי כי יש להעבירו בדחיפות ללימה, יצרו קשר עם מוקד החירום של המשיבה בישראל.
לאחר בקשות חוזרות ונשנות, הסכימה המוקדנית להעבירם לאחראי המשמרת אשר נמסר לו כי מדובר בעניין של חיים ומוות. תשובתו של האחראי היתה כי לא ניתן לעשות יותר מאשר להתקשר לד"ר גוטפרויינד וכי הפינוי במסוק הינו בלתי אפשרי.
בשעה 22:00 שוב התקשרו חבריו של המנוח לד"ר רויטמן, אשר כזכור התנדב לעזור למטיילים. הנ"ל, שהיה באמצע משחק הכדורגל, החליט כי אין צורך בפינוי אווירי וכי הוא יפעל בעניין הפינוי לאחר שיסתיים המשחק ואכן כך היה. 
האמבולנס הגיע להווארז למחרת, בשעה 11:00 בבוקר, אור ליום 20.7.2000, לאחר כ-8-6 שעות נסיעה מלימה. כלומר, למרות שהפנייה לנציגי המשיבה נעשתה כבר בשעה 18:00, יצא האמבולנס מלימה להאוורז בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר ביום שלמחרת.
למרות דרישת הרופא המקומי, הגיע האמבולנס ללא רופא. בשיחה בין האחרון לבין ד"ר רויטמן הוחלט כי הרופא המקומי יצטרף לנסיעה ללימה לאחר שמיטל, בת זוגו של המנוח, תישא בשכרו. עוד ביקש הרופא המקומי זמן להתארגנות. לקראת צהרי היום יצא האמבולנס חזרה ללימה. למרבה הצער, במהלך הנסיעה ללימה חלה הידרדרות במצבו של המנוח והוא נפטר.

דיון בבית משפט שלום, ת"א 68866/01 שלום כהן נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ
משפחתו של המנוח הגישה תובענה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו שם טענה כי מותו של המנוח היה נמנע אילולא רשלנותם של חב' הראל ונציגיה לפעול כפי שהתחייבו  מראש לפי חוזה הביטוח אותו רכש מהם המנוח.
טענות המשיבים מתפרסות הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. לטענתם, בפרו קיימות אפשרויות חילוץ והצלה שאילו חב' הראל היתה עושה בהם שימוש, כפי שהתחייבה לפי הפוליסה, הרי שקיימים היו סיכויים גבוהים שהמנוח היה נותר בחיים.
המשיבים הוסיפו כי הטיפול שניתן על ידי חב' הראל ואנשיה היה אקראי ועובדת קיומו של הביטוח לא תרמה על מנת לשפר את מצבו של המנוח.
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו דחה את תובענת המשיבים וקבע כי המנוח נפטר לאחר שחלה במחלה שאינה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח אותה רכש המנוח.
עוד נקבע, לאחר ניתוח מפורט ומקיף של השתלשלות האירועים ושמיעת עדים רבים, ביניהם שני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט, כי נציגי חב' הראל פעלו בסבירות ועשו ככל שניתן, בנסיבות המקרה האמור, בכדי לסייע למנוח: הצוות שטיפל במנוח היה מקצועי דיו, בכלל זה הרופא המקומי והאמבולנס שנשלח לפנות את המנוח ללימה, הסיוע הטלפוני ענה על הנדרש ופעל בשיקול דעת בכדי לסייע למצוקה אליה נקלע המנוח.
לא ניתן היה במקרה זה להושיט עזרה למנוח באמצעות פינוי מוטס, מה גם שלא היה צורך בכך, זמן הטיפול, מרגע הפנייה לנציגי חב' הראל ועד לפינוי המנוח ללימה היה סביר.
על כן, לא ראה בית משפט השלום לנכון להטיל אחריות נורמטיבית על חב' הראל בגין התוצאות הרות האסון במקרה הנדון ותובענת המשיבים נדחתה.

הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי, ע"א 3498/05 שלום כהן נגד שילוח חברה לביטוח בע"מ
המשפחה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שם נחלקו הדעות בין חברי המותב שדן בערעור.
דעת הרוב (כב' השופטות קובו ודותן) קיבלו את הערעור וקבעו, לאחר בחינה מעמיקה, כי חב' הראל גם הפרה את התחייבויותיה החוזיות הנקובות בפוליסת הביטוח וגם נהגה ברשלנות בטיפול במקרה דנן.
נקבע כי המנוח סבל מנזק גופני הנכנס בגדר המקרים אותם מכסה הפוליסה אותה רכש המנוח. עוד נקבע כי חב' הראל לא העמידה מערך רפואי ומערך חילוץ ראוי על מנת לעמוד בהתחייבויותיה בפוליסה ומשלא היה קיים מערך כזה, בוודאי שלא היתה ערוכה לספקו בזמן סביר.
חב' הראל לא דאגה לקיים קשר עם צוות מקצועי יעיל, היא לא דאגה להיטס רפואי מקצועי של המנוח, היא לא התייעצה עם המומחה הרפואי האמון על חילוץ מבוטחים בארץ, הן לעניין הטיפול והן לעניין הפינוי. ולבסוף, אף לא דאגה להעביר את המנוח בהקדם ללימה.
כל האמור לעיל נובע מכך שחב' הראל לא התקשרה מראש במינוי מתאים למדינת פרו, המתבקש נוכח התנאים הטופוגרפיים בפרו והתיור בה על ידי ישראלים רבים ובשים לב להמלצתה שלה, במיוחד ליוצאים לדרום אמריקה, לרכוש את ההרחבה המוצעת בפוליסה "669".
כמו כן, לא דאגה חב' הראל לסייג את חבותה באשר למקום ולהיקף החלים על המקרים המכוסים בפוליסה.

עוד נקבע בדעת הרוב כי חב' הראל יצרה מצג שווא כלפי המנוח לפיו למבוטחים בפוליסה שרכש, מקנים שירותי עזרה ומוקדי חירום 24 שעות ביממה באמצעות חברת AXA הבינלאומית. בהתחשב בעובדה כי יכולות החילוץ והפינוי של המטיילים הינם מהותיים לעסקה היה על חב' הראל לגלות את העובדה כי חברת AXA אינה פועלת כלל בדרום אמריקה ולמעשה חב' הראל אינה קשורה עם אף חברת שירותי חילוץ הפועלת בפרו. 
על כן, נקבע כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום להשלמה בעניין הנזק.
מאידך, דעת המיעוט בערעור (כב' השופטת רובינשטיין) סברה כי יש לדחות את הערעור מהטעמים והנימוקים אותם פרט בית משפט השלום בפסק דינו.
לפיכך, התקבל ערעורם של המשיבים ברוב דעות.

הדיון בבקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון- רע"א 3122/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד שלום כהן.
על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור.
ראשית, טענה חב' הראל כי דעת הרוב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי התערבה באופן שגוי בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית.
שנית, טוענת חב' הראל כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו בגדר הצבת נורמה תקדימית ומרחיקת לכת בשוק ביטוחי הנסיעות לחו"ל.
לבסוף, טוענת חב' הראל לגופו של עניין הן כנגד היקף חובתה החוזית כלפי מבוטחיה והעדר הפרה חוזית במקרה זה והן על היעדר כל רשלנות במעשיה אשר גרמו למותו של המנוח.

הבקשה נדחתה. בית המשפט העליון ע"י כבוד השופט דנציגר קבע כי הכלל הוא כי בית משפט זה לא יענה לבקשה למתן רשות ערעור, אלא במקרים המעלים שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)].
שלא כפי הנטען בבקשה, היא אינה מעלה כל טענה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או שאלה בעלת אופי עקרוני.
אשר להתערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, אכן, ברגיל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אולם היא רשאית לעשות כן במקום שבו קיימת עילה להתערבות כזו.
מכל מקום, החלטתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים או בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערעור נוסף [ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 213 (מה' 2, 2008); רע"א 10842/06 לסקר נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.2.2009)]

מעבר לנדרש הוסיף כבוד השופט דנציגר את דעתו בעניין וקבע כי מקובלת עליו דעת הרוב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, על כל נימוקיה.
חב' הראל לא הייתה ערוכה בהתאם לאמות מידה סבירות לטיפול ופינוי של מבוטחיה בפרו ולא נקטה במקרה האמור באותם אמצעים בסיסיים המצופים ממנה בכדי לנסות להציל את חייו של המנוח.
כך למשל, מוקד החירום המאוייש על ידי עובדי חב' הראל לא יצר קשר עם רופא מוסמך בישראל באשר לטיפול ולפינוי של המנוח. או למשל, חב' הראל פעלה במקרה זה  באמצעות רופא מתנדב, שהיה עליו לתת מענה למצב חירום בזמן מיידי אשר פעל לחיפוש אמבולנס לפינוי רק לאחר משחק כדורגל.
דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. בהתאם לאמור, עולה שחב' הראל התרשלה, הציגה מצג שווא והפרה את התחייבויותיה החוזיות במתן עזרה דחופה למנוח ועל כן היא אחראית לפיצוי.

ד"ר דוד סער, עו"ד