פיצוי בגין פגיעה מדרגנוע

7.8.2011

מאמר זה עוסק בתביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת, בתאונה שארעה בעת שעשתה שימוש בדרגנוע שנמצא בחנות כלבו בה עבדה. המחלוקת נסבה בשאלת האחריות ובשאלת הנזק (ת"א 7754-05-09, איוב נ' עומר אלמוכתאר בע"מ).

התובעת עלתה בדרגנוע ורגלה נתקעה בין המדרגה האחרונה עליה עמדה לבין המשטח שנמצא בקצה המדרגות, ונפגעה. לאחר זמן מה, כשהתובעת זועקת לעזרה, עצר השומר במקום את פעולת הדרגנוע, ולאחר שהפך את כיוון נסיעת המדרגות, הצליחה התובעת לשחרר את רגלה כשהיא פצועה, מדממת, וכואבת.

בית המשפט פסק כי בנסיבות הפגיעה כפי שהעידה עליהן התובעת, המתיישבות גם עם אופי הפגיעה – פצע מעיכה ולא נפילה בשל איבוד שיווי משקל, אין ספק כי התמלאו כל תנאיו של ס' 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מדבר בעדו), ומכאן שנטל הראיה עובר לנתבעת להוכיח שלא היתה התרשלות שתחוב בגינה, כדרישות הסעיף.

התנאי הראשון לתחולת סעיף 41 אכן קובע כי נדרשת אי ידיעה באשר לנסיבות שהביאו לאירוע, וכי אי הידיעה נמשך עד למועד בו נדרש התובע להוכיח את יסודות תביעתו, אלא שהידיעה הנדרשת נוגעת לקיומן של "הנסיבות המעשיות" לאירוע.

בפסקי הדין הותיקים בהם נקבעו ההלכות בדבר הכלל – "הדבר מדבר בעדו", הוחל הוא שעה שעל ראשו של אדם צנחה לה חבית קמח, שק סוכר או לבנה. באותם מקרים ידע הנפגע מה פגע בו, אך לא ידע מהיכן הגיע החפץ המזיק, מדוע הונח במקום בו הונח לפני שצנח עליו וכו'.

כך גם במקרה דנן: התובעת יודעת שעשתה שימוש רגיל במדרגות, ולפתע נתפסה רגלה ונפצעה. אין היא יודעת את המנגנון המדויק , כיצד קרה הדבר ? מדוע ארע ואיך ?

משאין מחלוקת כי לנתבעת היתה שליטה בנכס, וברור כי נסיבות האירוע מתיישבות הרבה יותר עם ההנחה בדבר רשלנות הנתבעת, מאשר עם המסקנה כי זו נקטה בזהירות סבירה (רגלו של אדם שעושה שימוש רגיל בדרגוע אינה אמורה להתפס ולהמעך...) אזי נטל השכנוע עובר לנתבעת. נקבע כי הנתבעת כשלה מלהרים את הנטל המוטל עליה להראות כי לא היתה התרשלות שתחוב בגינה.

בית המשפט קבע כי ברור שבמקום בו קיימות מדרגות נעות המשמשות אנשים רבים (מדרגות שנמצאות בתוך חנות כלבו גדולה), יש צורך בקיומה של בדיקה ויזואלית של המדרגות, ולא רק פעם בחודש בעת הגעתו של טכנאי. בדיקה שגרתית יומיומית צריכה להיות מבוצעת על ידי המחזיק שנמצא במקום מידי יום.

יתר על כן - הוכח כי הנתבעת נהגה להחליף בעצמה "מסרקים" שבורים, זאת בניגוד להסכם ובניגוד לחוק. על אופן התנהלותה הקלוקלת של הנתבעת, שהמשיכה להפעיל את הדרגנועים גם כשנצפו פגמים, ניתן ללמוד גם ביחס להחלפת חלקי הפלסטיק הפגומים.

גם לו היה נקבע כי אין, בנסיבות העניין, תחולה לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הרי שדי בראיות שהביאה התובעת, בדבר אופן התרחשות התאונה וסיבותיה האפשריות, על מנת לבסס את רשלנות הנתבעת, ולו במידה הנדרשת להעביר את נטל הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) על שכמה של הנתבעת, ליישב את אירוע התאונה עם היעדר רשלנות מצדה – דבר בו לא עמדה.

בנסיבות הענין אין להטיל על התובעת אשם תורם כלשהו משהתברר כי זו עשתה בדרגנוע שימוש רגיל וטבעי.

בסופו של יום, בית המשפט פסק סכום כולל בסך 80,400 ש"ח ובניכוי תגמולי ביטוח לאומי בסך של 17,000 ₪, ובסה"כ נותרו בידי התובעת סך של  63,400 ₪.

ד"ר דוד סער, עו"ד