פיצוי בגין אי קיום יחסי אישות – האמנם?

בית משפט לענייני משפחה בירושלים בפס"ד תמ"ש 24760/08, קיבל תביעתה של אישה אשר הוגשה נגד בעלה, וחייב את הבעל בתשלום פיצויים בגין נזק לא ממוני למעלה מ-100,000 ₪ לאשתו, עקב הימנעותו מלקיים עמה יחסי אישות בליל הנישואין, לאחריו ובכלל.

במקרה דנן, דובר בבני זוג אשר נישאו בטקס נישואין מפואר באולם חתונות. בליל הכלולות הגיעו בני הזוג למלון, והבעל נמנע מלקיים עמה יחסי אישות. כששאלה אותו האישה מדוע אינו מעוניין, השיב לה כי הוא עייף ומעדיף לישון. וכך הימים חלפו והבעל המשיך בחדלונו וכל ניסיונותיה של האישה להתקרב אליו עלו בתוהו. כעבור כעשרה חודשים, הודיע לה הבעל כי הוא איננו חושק בה, יש לו מאהבת וכי נישואיו לה נעשו מתוך רצון לרצות את אביו. כתוצאה מכך התמוטטו הנישואין והאישה הגישה תובענה כנגד הבעל. מחקירתו של הבעל התברר כי למעשה אין לו כח גברא, על אף שניסה שלא להודות בכך.

בית המשפט קבע כי נקודת המוצא הינה כי נישואין מהווים חוזה, ומשכך בני הזוג כפופים לחובת תום הלב המכילה בתוכה חובת גילוי וכל מידע רלבנטי וחיוני מכח סעיפים 12 או 61 לחוק החוזים. במקרה דנא, נקבע כי הבעל הפר את חובת הגילוי אודות מידע חיוני ומהותי לקיום נישואין נורמליים, ובכך הפר את חובת תום הלב. האישה נישאה לו מתוך רצון להקים משפחה ולקיים יחסי אישות, ובאם הייתה יודעת מלכתחילה את מצבו, לא הייתה נישאת לו.

בית המשפט קבע עוד, כי הבעל במעשיו ביצע כלפי האישה עוולת תרמית כהגדרתה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין, שכן רימה הוא אותה בכך שגרם לה להגיע לאחד הרגעים החשובים ביותר בחייה על יסוד שקרי, פגעה קשה בכבודה ובאוטונומיה שלה לבחור בן זוג על מנת להקים עמו משפחה, בציפיותיה וברגשותיה.

בית המשפט קבע גם כי הבעל הינו מעוול בעוולת הרשלנות על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. הבעל בהתנהגותו התרשל כלפי האישה בכך ששיקר לה וגרם לה להאמין כי בנישואיה עימו תקים חיי זוגיות ומשפחה, ולפיכך הפר הוא באופן קיצוני התנהגות סבירה כלפיה. התנהגותו זו גרמה לה לשינוי במעמדה מרווקה לגרושה, מצב העלול לגרום לה נזק עתידי באם תרצה להינשא לכהן, וכן סיכוייה כגרושה להינשא מופחתים יותר מסיכוייה כרווקה. אין ספק כי כל אדם סביר היה צופה כי התנהגותו של הבעל תגרום לפגיעה בכבוד, פגיעה בציפיות ולנזק רגשי. לפיכך, במקרה זה התקיימו התנאים הנדרשים לקיום עוולת הרשלנות, ומשכך נקבע כי הבעל אף מעוול בעוולת הרשלנות בנוסף לעוולת התרמית ולהפרת חובת תום הלב.

בסופו של יום, קבע בית המשפט כי לאישה נגרם נזק נפשי כבד ומעיק, פגיעה בחירותה בהיכנסה לנישואין בהן לא חפצה באובדה את יכולת הבחירה כתוצאה מהסתרת המידע בדבר היעדר יכולתו של הבעל לקיים יחסי אישות. בית המשפט העריך את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 120,000 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל, ופסק פיצוי נוסף בסך 30,000 ₪ בגין התנהגותו החצופה של הבעל לטעון בכתבי טענותיו כי האישה דרשה ממנו לקיים יחסי אישות בתדירות גבוהה בה לא עמד, בעוד שהודה בחקירתו כי אינו מסוגל לקיים יחסי מין כלל. לסכומים אלו התווסף סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נושאי הפרשי הצמדה וריבית.

ד"ר דוד סער, עו"ד