פיצויים בגין נשיכת כלב

בפס"ד תק 4515-01-10 נדון מקרה בו אישה ננשכה ע"י כלב, אשר בעליו לא קשרו אותו ולא שמו מחסום לפיו (להלן: "התאונה").

האישה (להלן: "התובעת") תבעה בבית המשפט לתביעות קטנות סך של 30,000 ₪ בטענה כי נגרם לה נזק כבד כתוצאה מן התאונה הנ"ל, התובעת פונתה לבית החולים, היתה במעקב למשך חודש ימים, נעדרה מעבודתה למשך שבוע, נותרה לה צלקת מכוערת ברגלה, ואף הביאה קבלה על ניתוח פלסטי אשר עשתה בעקבות התאונה.

מנגד, בעל הכלב (להלן: "הנתבע") טען כי האישה היא זו אשר אשמה בנשיכה, היות והיא הציקה והתגרתה בכלב. הנתבע אינו מכחיש את הנשיכה שנשך כלבו, אך לשיטתו, נשיכה זו באה  כתוצאה של התגרות התובעת בכלב ולפיכך אפשר לייחס לתובעת אשם תורם ב- 100%.

קביעת בית המשפט:

סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין קובע כי תובענה בשל נזק גוף, אשר נגרמה ע"י כלב, בעל הכלב חייב לפצות את הניזוק, בלא שתהיה חשיבות לשאלת הרשלנות של בעל הכלב.

מכאן, שאין על התובעת הצורך להוכיח את רשלנותו של הנתבע, מספיק שהיא ננשכה ע"י כלב, ולכלב יש בעלים, ואין מוטלת עליה חובת הוכחת הרשלנות.

יחד עם זאת, ע"פ סעיף 42 ב' לפקודת הנזיקין– ישנה הגנה לבעל הכלב והיא שאלת ההתגרות של הניזוק בכלב.

במקרה זה, קבע ביהמ"ש כי ההגנה לא הוכיחה שהתובעת אכן התגרתה בכלב, טענה זו לא פורטה כלל בכתב ההגנה, וגם בדיון בעניינם של הצדדים, לא פורט עניין זה של התגרות בכלב. לפיכך, לא יוכל הנתבע להיתלות בסעיף הגנה זה.

לאור האמור, ביהמ"ש דחה את טענות ההגנה. אין כלל מחלוקת כי הכלב הסתובב חופשי ברחוב וללא מחסום והתובעת ננשכה ע"י הכלב, אולם אין פירוט בכתב ההגנה לנסיבות הנשיכה ולהתגרות קודמת של התובעת בכלב, אשר על כן, התביעה התקבלה. כעת השאלה העומדת על הפרק הינה גובה הפיצוי לתובעת.

לעניין הנזק הממשי- התובעת צירפה קבלה בגין הטיפול הרפואי- הניתוח הפלסטי אשר עשתה ולפיכך היא זכאית לפיצוי עבורו.

בעניין טענתה לאובדן ימי עבודה- התובעת לא הוכיחה את טענתה זו, לא צירפה תלושים,  אין כל תיעוד על כך ולכן קשה להעריך את אובדן ההכנסה.

בעניין הצלקת – הגם שהצלקת ניראת לעין, אין מדובר בצלקת אשר יש בה משום פגיעה אסטטית משמעותית.

לסיכומם של דברים, הנתבע יפצה את התובעת בסכום של 7000 ₪ על דרך האומדנה בגין כאב וסבל  ונזקיה הכללים + 1866 ₪  סכום עלות הטיפול הרפואי אשר בגינו המציאה התובעת קבלה.

ד"ר דוד סער, עו"ד