פיטורין מחמת גיל – לאחר גיל פרישה

השאלה המשפטית אשר עומדת בבסיסו של מקרה זה, האם פיטורין בגיל פרישה הינם בגדר אפליה מחמת גיל והאם הינם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות  בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות") ובניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו?

סיפור המקרה: משה הועסק במשך שנים רבות בחנות לממכר מזכרות ובגיל 66 פוטר. משה טוען כי הופלה "מחמת גילו" וכי אף שמע את הסיבה לפיטורין ממעסיקו כי ברצונו "להזרים דם חדש למערכת" ומכאן טענותיו של משה לאפליה מטעמי גיל. האם יש ממש בטענותיו של משה?

ס' 2 (א) (5) לחוק שוויון הזדמנויות אוסר על אפליה ופיטורין מחמת גיל. בבסיסו של חוק זה עומד  הרציונאל של "אל תשליכנו לעת זקנה" דאגה לאדם המבוגר כי במידה ויפוטר, לא ימצא תעסוקה ו/או פרנסה אחרת לאור סיכוייו הקטנים מחמת גילו המתקדם לעומת אדם צעיר בעל אותם הכישורים והיכולות.

ס' 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות קובע כי נטל ההוכחה עובר לכתפי המעביד, לאחר שהעובד הוכיח כי לא היתה בהתנהגותו ו/או במעשיו ו/או במחדליו סיבה מוצדקת לפיטורין, על המעסיק החובה לשכנע את ביה"ד כי היתה סיבה מוצדקת אשר אינה נגועה באפליה בקשר לפיטורין.

בהתאם לחוק גיל הפרישה ולתוספת שבחוק, משה אשר הינו  יליד 1939, גיל פרישתו הוא 65. דהיינו, במועד פרישתו היה משה מעל גיל פרישתו על פי חוק. דהינו, מעל גיל הפרישה "הכפויה". (עניין פרישה כפויה מחמת גיל פרישה, אף הוא נדון במשפט, האם אין בו משום אפליה מחמת גיל, והוכרע, כי כיום,אין רואים  פרישה בהגעה לגיל פרישה, כאפליה מחמת גיל. ראה לעניין זה דנצ"ג 4773/97,4191 אפרים רקנט ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואל- על בע"מ).

השאלה במקרה זה, האם פיטורין לאחר גיל פרישה, יש בהם משום אפליה מחמת גיל?

בבג"צ 104/87 ד"ר נעמי נבו נ' ביה"ד הארצי , נפסק כי:

"שתיים הן המטרות בקביעת גיל פרישה כפוי לעובדים מבוגרים ובשתיהן אין למצוא , על פניהן פסול. א- ליתן לעובד לנוח לעת זקנה מעמל יומי. ב- לאפשר למעסיק לרענן שורת עובדיו, ולהעסיק כוחות חדשים, צעירים יותר, תחת העובדים הפורשים."
מכאן עולה, כי לא עומדת להגנת העובד הגנת אפליה מחמת גיל, לאחר שכבר עבר את גיל הפרישה. ולפיכך, אפילו שהמעסיק טען כי: "ברצונו להזרים דם חדש למערכת" אין בכך אפליה הנוגדת את החוק, היות והחוק בה להגן על עובד שטרם הגיע לגיל פרישה הסטטוטורית ולא מגן על עובד לאחר גיל הפרישה הסטטוטורית. מעתה ואילך, העסקתו היא וולונטרית בידי המעסיק, אלא אם כן, הוסכם אחרת בין הצדדים.
מסקנה זו מתיישבת עם הרעיון הסוציאלי, היות משהגיע  משה לגיל פרישה, אין לו עוד הגנה, ולמעשה הוא "זכה" לתקופת עבודה נוספת לרצון ולתועלת שני הצדדים, ומשעה שאחד מהצדדים, ובמקרה זה, המעסיק, מעוניין להפסיק את עבודתו של משה, אפילו והסיבה להפסקת עבודתו מחמת גילו, אין בה משום אפליה.