פיטורין בלא שימוע מוקדם מזכים את העובד בפיצויים

המגמה הרווחת בפסיקה כיום אשר התפתחה עם הזמן, הנה שעל המעסיק חלה החובה לקיים שימוע לעובד בטרם ההחלטה על פיטוריו, במסגרתו עליו להסביר לו מהן העילות הנטענות לפיטוריו הצפויים, לאפשר לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו ובמקרים מסוימים לנסות ולשכנע את המעסיק לחזור בו מהפיטורים. במידה ונמצא כי יש ממש בטענות המעביד – המעסיק אף יכול לאפשר לעובד הזדמנות לשפר דרכיו באותן נקודות 'בעייתיות' הנטענות בתפקודו בעבודה. הדבר נכון כיום הן לגבי מעסיק ציבורי והן לגבי מעסיק פרטי.

האם מעביד אשר מציג בפני העובד הודעת פיטורים, ואומר לו, בדרך אגב, כי הפיטורים יכנסו לתוקף "בתוך חודש מהיום" וכי באותו חודש יש לעובד "הזדמנות" לתקן דרכיו, מקיים שימוע כדין, או שמא אין מדובר בשימוע כהלכתו, ועל כן הפיטורים נעשו שלא כדין, והעובד זכאי לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין? שאלה זו נדונה בתע"א (ת"א) 9347-07 רוית צורדקר נ' עו"ד ניר הראל (פורסם בנבו (2011).

באותה פרשה אזכר בית הדין את ההלכה הפסוקה בעניין ע"ע 1290/02 מדינת ישראל נ' אלי שדה , באשר לזכות השימוע לעובד:

"על המעביד להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו... בפתיחות , בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד...גם אם לעובד אין זכות  קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך עוד את ההתקשרות עמו; לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה; לאפשר לעובד להביא בפניו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה".

עוד נאמר בפסיקה כי יש ליתן לעובד זמן נאות להכין עצמו טרם הליך השימוע ולטעון את כל טענותיו בעצמו או בעזרת עו"ד (ע"ע 1024/02 שלמה הרשיש נ' עיריית אופקים, עבודה ארצי, כרך לג (100), 34); על ההליך להתנהל בתום לב ובהגינות  - יש לתת לעובד הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו, להביא תימוכין לגרסתו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בעניינו כי לטענות כלפיו אין בסיס (בג"צ 8505/06 ד"ר ארנון בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה, עבודה עליון נד, 55 ; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נ' ד"ר חלילי עבוד, פד"ע לה, 440), על עורך השימוע חלה החובה לנהל פרוטוקול וליתן החלטה בצורה מנומקת (דב"ע נד/3-124 מדינת ישראל (רפא"ל) נ' חנוך פוגל, עבודה ארצי, כרך א' (2) 591).

בנוסף קבעה הפסיקה כי אין כל הבחנה, לעניין הצורך בקיום שימוע והיקף זכות הטיעון, בין מעסיק ציבורי, גוף דו-מהותי או מעסיק פרטי.

באותו עניין נפסק כי לעובד לא נערך שימוע כהלכתו, אלא הודעת הפיטורים המוגמרת גובשה בדעת המעסיקים עוד בטרם ההודעה, אשר ניתנה באופן משפיל ומזלזל במסדרון (בלא שנרשם פרוטוקול כדרישת הפסיקה), מבלי שניתנו לתובעת נימוקים כלשהם שבאמצעותם תקום לה הזדמנות ללמוד "במה חטאה", אם חטאה, וכיצד באפשרותה לשפר דרכיה, אם הדבר כלל נדרש, ועיון במכתב הפיטורים מלמד כי גם הוא לא היה מנומק (על עצם הצורך במתן נימוק לפיטורים, ראו גם: דב"ע מח/103-3 חיים גנאל נ' רשות הנמלים, פד"ע כ' 443, 450; וכן דברי כב' השופטת אלישבע ברק בדעת המיעוט של פסה"ד בעניין ע"ע 300019/98 דב אורן נ' דניה סיבוס, [פורסם בנבו], סע' 19 לפס"ד מיום 7/7/04).

ביחס לשאלה, באם מתן ה"זכות" לתובעת להגיע למקום העבודה כחודש נוסף, ובמהלך זמן זה "לשפר דרכיה" יכולה להיחשב, באיזשהו אופן, מתן זכות שימוע, השיב בית הדין בשלילה: זהו אינו שימוע.

ד"ר דוד סער, עו"ד