קרא אודות המאמר החם

להערכת סיכויי תביעתך:

שם
דוא"ל
טלפון
הודעה

ע"ע 1468/02 אמונה תנועת האשה הדתית לאומית נ' סוזי ישראלי (ארצי; ס. אדלר, א. ברק-אוסוסקין, ש. צור ונציגי ציבור; 13/4/04)

 

רקע עובדתי:

המשיבה עבדה כשבע שנים כמנהלת מעון לפעוטות המופעל על ידי המערערת בכפר הרוא"ה ופוטרה לאלתר בשל מעילה באמון, עקב החשד כי נהגה לזייף את כרטיס הנוכחות שלה. ע"פ הטענה היא נהגה לבקש מעובדות אחרות להחתים את כרטיס הנוכחות שלה בהיעדרה.

המשיבה טענה כי כרטיס הנוכחות נחתם עבורה כאשר היא יצאה מהעבודה בתפקיד אך הפרשה נחשפה כאשר התברר שכרטיסה  הוחתם כאשר שהתה ביום חופש.

ביה"ד האזורי קבע כי לא כל הליכי הפיטורין היו כדין וכי לא הוכח כי המשיבה אכן מעלה באמון ואף כי הוא השתכנע שאכן היה נוהג של החתמת כרטיסי נוכחות עבור עובדות שלא היו בפועל במקום העבודה, ושהנהלים לגבי עניין זה לא היו ברורים וכי החשדות לא הוכחו.  על כן קבע שהפיטורים לא היו כדין.

על היחסים בין הצדדים חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות המסונפים להסתדרות הפועל המזרחי בירושלים (להלן - חוקת העבודה), הקובעת צורך לנהל מו"מ עם ועד העובדים למעט במקרים מסוימים וביניהם מעילה באמון.

 

נפסק:

  1. בית הדין לא יכשיר ניסיון לעקוף את הכללים לפיהם קיימת במקום העבודה ביקורת על נוכחות עובדים. שעה שקיימת ביקורת כזו על עובד לקיימה. אין עובד רשאי לעשות דין לעצמו ולבקש מאחר לחתום בשמו כל כרטיס נוכחות – אין זה תקין שעובד אחד יחתום על כרטיס הנוכחות של עובד אחר. החתמת כרטיס הנוכחות תכליתה להעיד על נוכחות פיזית של העובד במקום העבודה. היה ועל עובד להימצא לצורכי העבודה מחוץ לשטחי העבודה עליו להגיע להסדר עם מעבידתו באשר לדיווח ידני.
  2. נפסק כי החתמת כרטיס נוכחות על ידי עובד אחר הינה מעילה באמון המצדיקה פיטורים, משאין עובד רשאי לעשות דין לעצמו ולבקש מאחר לחתום בשמו. במקרת הנ"ל לא ביקש המעסיק לשלול את פיצויי הפיטורים של העובדת אך לא מן הנמנע כי ביה"ד היה מוצא לנכון לשלול / להפחית את פיצויי הפיטורים משקבע כי החתמת כרטיס ע"י עובד אחר מהווה כאמור, מעילה באמון.
  3. נפסק גם: נקבע שהפיטורים היו כדין ושהליכי הפיטורין היו ראויים הן על פי חוקת העבודה וכן ע"פ עקרונות תום הלב המאמצים במקרים של פיטורין את העקרונות מהמשפט הציבורי.


ראוי בכל מקרה, גם כשמדובר בעבירה פלילית, ובודאי כאשר מדובר במעילה באמון, לתת לעובד זכות טעון ולקיים לו שימוע - מעבר לעצם הודאתה ניתנו למשיבה שתי הזדמנויות שונות להסביר את מעשיה - הן בעל פה בפגישה עם מנהלת האגף לגיל הרך במערערת, והן אפשרות שימוע בכתב.

 


נטל ההוכחה

הנטל להוכיח כי היתה הצדקת לשלילת פיצויי הפיטורים מוטל על המעסיק. כך נפסק בד"מ 1718/02 שמואל שטרית נ. שמר חברה לשמירה ושירותים (ניתן ביום 4.11.2003).


השיקולים שינחו את בית הדין

בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם עליו לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת ממנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את הפרות המשמעת, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל, משך תקופת עבודתו, סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים.

 

כל אלו ישקלו ביחס לתקופת עבודתו וביחס לתקופת העבודה הצפויה העומדת בפניו, לנסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית.


הפחתת פיצויי הלנה
בית הדין האזורי מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים במקרה בו פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים שיש בהן ממש.
השאלה אם קיימים "חילוקי דעות של ממש" היא שאלה עובדתית שתבחן עפ"י מבחן אובייקטיבי.

לכן, כאשר המעביד מאמין בתום לב כי מעשיו של העובד מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים, בית הדין יכול להפחית או לפטור אותו מפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, גם אם אלו, יפסקו בסופו של דבר לטובת העובד (עע 1286/02 מלון הר ציון נ. אריאלה ביתן, ניתן ביום 21.9.2003).

 

אולם, גם אם יחליט בית הדין כי אין לחייב את המעביד בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, יחולו על הפיצויים הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (סעיף 18א לחוק הגנת השכר).


ביחס לאפשרות לשלילת שכר עבודה, דמי הבראה ופדיון חופשה

חוק חופשה שנתית, חוק הגנת השכר וצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה אינם מסדירים אפשרות לשלול זכויות אלה, ולפיכך יש לשלמן, גם אם נשללה מהעובד זכותו לפיצויי הפיטורים (יש לציין כי בשלילת שכר עבודה שלא כדין מסתכן המעסיק גם בפיצויי הלנת שכר גבוהים).

ד"ר דוד סער, עו"ד