פגיעה של עובדת בעת טיול מחלקתי, בשעות אחר הצהריים, לא תיחשב כפעילות נלווית לעבודה ולא הוכרה כפגיעה בעבודה, כנדרש בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995. כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בב"ל אורה בס נגד המוסד לביטוח לאומי.
במקרה הנדון, דובר בעובדת בזק, אשר לקחה חלק בטיול מחלקתי, שהתקיים מחוץ למקום ולשעות העבודה ובמהלכו שברה את רגל ימין ונזקקה לטיפול רפואי. העובדת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, על מנת שיכיר בנכותה כפגיעה בעבודה ונדחתה בנימוק, לפיו מדובר בפעילות חברתית שאורגנה ביוזמת העובדים וכן התקיימה מחוץ לשעות ולמקום העבודה ולמעביד לא היה עניין ריאלי בקיומה ולפיכך אין מדובר בפעילות נלווית לעבודה.
בית הדין דחה את התביעה שהוגשה מטעם העובדת וקבע, כי אומנם ניתן להכיר בקשר בין פגיעה לבין העבודה, גם כאשר זו התרחשה מחוץ לשעות ומקום העבודה, אך זאת, רק בתנאי שהפגיעה אירעה בפעילות נלווית לעבודה. המבחן לכך, הנו הזיקה בין הפעילות החברתית לבין המפעל. כאשר סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה, יהיה העניין והאינטרס שיש למעביד בקיומה של הפעילות ובתרומתה של הפעילות החברתית ככזו, לחיי העבודה במפעל. לשם כך תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומה של הפעילות החברתית ובאחריות לה. ביטוי לכך, עשויים אנו למצוא, בדרך המימון של הפעילות, בארגון וכיוצא באלו סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לפעילות החברתית ועל הקשר שלה לעבודה במפעל.
בהתייחס לאינטרס של המעביד בקיום הפעילות, יש לבחון, האם זהו אינטרס ישיר, דבר המחזק את הזיקה למקום העבודה וזאת כאשר המעביד מחליט לפי צרכי המפעל ועל פי שיקול דעתו, אלו אירועים מהווים חלק אינטגראלי מכלל פעילות המפעל ובהתאם הוא היוזם, המארגן והמממן, או שמא, מדובר באינטרס משני בלבד, כאשר היוזמה היא של הוועד בהקצאת הכספים, בייזום ובארגון.
ככל שההחלטה העיקרית, נתונה בידי הוועד, הרי שאינטרס המעביד באותם אירועים, הולך ומתרחק והופך לעקיף. לגופו של עניין ולאור מכלול הנסיבות, הגיע בית הדין למסקנה, כי היות ומדובר בטיול מחלקתי, ביוזמת העובדים ואשר מומן ואורגן על ידי עובדי המחלקה ואף היה סגור לעובדי המחלקה ובני משפחותיהם בלבד, מבלי שרשאים היו להצטרף עובדים ממחלקות אחרות ולמעביד לא היה כל חלק ביוזמה, בארגון ובמימון, הרי שאין מדובר ב"פעילות נלווית לעבודה".
ד"ר דוד סער, עו"ד

