להערכת סיכויי תביעתך:
במקרה הנדון, דובר במורה, אשר לקחה חלק בקורס השתלמות למורים בידיעת הארץ ובמהלכו מעדה ונפגעה בברך ונזקקה לטיפול רפואי.
העובדת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, על מנת שיכיר בנכותה כפגיעה בעבודה ונדחתה בנימוק, לפיו אין מדובר בפעילות נלווית לעבודה.
בית הדין דחה את התביעה שהוגשה מטעם העובדת וקבע, כי אומנם ניתן להכיר בקשר בין פגיעה לבין העבודה, גם כאשר זו התרחשה מחוץ לשעות ומקום העבודה, אך זאת, רק בתנאי שהפגיעה אירעה במסגרת פעילות נלווית לעבודה.
המבחן המרכזי לכך, הנו הזיקה והקשר בין הפעילות לבין העבודה ויראו תאונה כתאונת עבודה, אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה, לא הייתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה. בית הדין הוסיף, כי מבחן זה, אינו שמיש בכל עת ובכל מצב אלא ב"מקרים ראויים" ולפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה ואין בקשר רופף, מרוחק או עקיף כדי להצדיק את יישומו של המבחן. בית הדין בחן את הפסיקה הקיימת בסוגיית השתלמויות כפעולה נלווית לעבודה, הקובעת כי המבחן הבסיסי הנו הקשר בין ההשתלמות לעבודה, העידוד שנותן המעביד להשתלמות ומידת העניין שיש לו בה. ביטוי לכך, עשויים אנו למצוא, בדרך המימון של ההשתלמות, בארגון, בתשלום השכר ודמי הביטוח בתקופת ההשתלמות וכיוצא באלו סממנים המעידים על הקשר של ההשתלמות לעבודה.
לגופו של עניין ולאור מכלול הנסיבות, הגיע בית הדין למסקנה, כי היות ומדובר בהשתלמות ביוזמת העובדת ולא בהתאם ליוזמה או דרישה של המעביד ואשר הייתה בגדר רשות ומומנה על ידי העובדת בסבסוד חלקי בלבד של המעביד וכן לא שולם לה שכר או דמי ביטוח לאומי בתקופה זו על ידי המעביד, הרי שאין מדובר ב"פעילות נלווית לעבודה".
ד"ר דוד סער, עו"ד
