פגיעת חייל בעת משחק בזמנו הפרטי לא תוכר כנכות עקב השירות הצבאי

פגיעה של חייל בעת משחק קט רגל, בזמנו הפנוי, על אף שהיווה הכנה לבוחן "בר אור", העתיד להתבצע ביחידה בה שירת, לא תוכר כנכות עקב השירות הצבאי, כנדרש בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 [נוסח משולב]. כך קבע בית משפט עליון ברשות ערעור אופיר נחמני נגד קצין התגמולים.

במקרה הנדון, דובר בחייל בשירות קבע, אשר לקח חלק במשחק קט רגל, שהתקיים באולם ספורט פרטי, בשעות הערב ובמהלכו פרק את ברך שמאל ונזקק לטיפול רפואי. החייל הגיש תביעה לקצין התגמולים על מנת שיכיר בנכותו כפגיעה עקב שרותו הצבאי ונדחה בנימוק שלא מתקיים קשר סיבתי בין החבלה בברך לשירות הצבאי וזו לא אירעה "עקב השירות" כפי הנדרש בחוק.

בית משפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעם החייל בטענה כי אין עסקינן בשאלה משפטית עקרונית, בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ברם הוסיף, לגופו של עניין, כי אומנם ניתן להכיר בקשר בין פגיעה לבין השירות הצבאי, גם כאשר זו התרחשה מחוץ לשעות הפעילות בצבא, כגון בזמן חופשה, אך זאת, רק בתנאי שהפגיעה התרחשה כתוצאה ממעשה שנועד לקדם את האינטרס של צה"ל או שהפעולה הספציפית נתבקשה מהחייל במפורש או במשתמע, מה שאין כן במקרה הנדון.

כאן השתתפות החייל במשחק, לא קידמה או נועדה לקדם אינטרס כלשהו של צה"ל וגם באם ישנה תועלת עקיפה לצבא משיפור הכושר הגופני של החייל והדבר היה תורם לשיפור תוצאות הבוחן עדיין אין בכך די בכדי להכיר בקשר הסיבתי ובייחוד כאשר המבקש יכול היה להתאמן בתחומי הבסיס ובשעות הפעילות של היחידה. זאת ועוד, לא ניתנה כל פקודה צבאית בעניין זה ותמיכת מפקד היחידה בשיפור הכושר הגופני של החייל, אינה יכולה להיחשב כפקודה או המלצה בדבר חובה ספציפית, להתאמן דווקא בדרך בה בחר החייל.   

ד"ר דוד סער, עו"ד