פגיעה בבית הספר בשיעור ספורט – נזיקין

בית המשפט קובע, כי המורה חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. מורה בבית-ספר נושא בחובת זהירות לתלמידיו.

בית-ספר אחראי לא רק על סיפוק הצרכים החינוכיים לתלמיד שלומד בו, אלא גם על שלמות גופו ונפשו, ועל שמירת כבודו. מידת הזהירות הנדרשת ממורה בית-ספר כלפי התלמידים היא כמידת הזהירות הנדרשת מהורה זהיר ונבון כלפי ילדיו.

אחריותו של מורה בית-ספר, כלפי תלמידיו, נגזרת ממכלול נתונים ובכללם: נסיבותיו המיוחדות של המקרה, סוג הפעילות בה מועסקים התלמידים, טיב וגודל הסיכון הכרוך בפעילות וכיוצא באלה.

במקרה הנ"ל קבע בית המשפט, כי המורה חבה חובת זהירות קונקרטית, הואיל והיה עליה לצפות, כי השתתפות בשיעור ללא נעלים עלול לגרום לנזק.

ההיפגעות של התובעת - תלמידה בכיתה ג' בבית-הספר, מהשתתפותה במשחק ספורט, באולם הספורט, כשהיא יחפה - היא סיכון בלתי סביר לחלוטין.

חובת הזהירות הקונקרטית באה למנוע מהניזוק-התובעת סיכון בלתי סביר.

זאת ועוד, על המורה היה לנקוט באמצעי זהירות סבירים  - כגון: לדרוש מהתלמידה לנעול נעליים, דרישה אשר נהוגה בבית הספר ובמשרד החינוך.

המורה הפרה את סטנדרט הזהירות הסבירה.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי במקרה דנן מתקיימת עוולת הרשלנות ומשרד החינוך נמצא אחראי לנזקי הגוף שנגרמו לתלמידה.

פגיעה בבית הספר בשיעור ספורט –  נזיקין

האם משרד החינוך אחראי על נזקי גוף הנגרמים לתלמיד במהלך שיעור ספורט?

בת.א (נצ) 3734/05 רביבו נ' משרד החינוך נדון מקרה בו תלמידת כיתה ג' השתתפה בשיעור ספורט בתוך אולם, ללא נעליים, ותוך כדי הפעילות עיקמה את רגלה, ונגרמו לה נזקי גוף.

בית המשפט קובע, כי המורה חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעת. מורה בבית-ספר נושא בחובת זהירות לתלמידיו.

בית-ספר אחראי לא רק על סיפוק הצרכים החינוכיים לתלמיד שלומד בו, אלא גם על שלמות גופו ונפשו, ועל שמירת כבודו. מידת הזהירות הנדרשת ממורה בית-ספר כלפי התלמידים היא כמידת הזהירות הנדרשת מהורה זהיר ונבון כלפי ילדיו.

אחריותו של מורה בית-ספר, כלפי תלמידיו, נגזרת ממכלול נתונים ובכללם: נסיבותיו המיוחדות של המקרה, סוג הפעילות בה מועסקים התלמידים, טיב וגודל הסיכון הכרוך בפעילות וכיוצא באלה.

במקרה הנ"ל קבע בית המשפט, כי המורה חבה חובת זהירות קונקרטית, הואיל והיה עליה לצפות, כי השתתפות בשיעור ללא נעלים עלול לגרום לנזק.

ההיפגעות של התובעת - תלמידה בכיתה ג' בבית-הספר, מהשתתפותה במשחק ספורט, באולם הספורט, כשהיא יחפה - היא סיכון בלתי סביר לחלוטין.

חובת הזהירות הקונקרטית באה למנוע מהניזוק-התובעת סיכון בלתי סביר.

זאת ועוד, על המורה היה לנקוט באמצעי זהירות סבירים  - כגון: לדרוש מהתלמידה לנעול נעליים, דרישה אשר נהוגה בבית הספר ובמשרד החינוך.

המורה הפרה את סטנדרט הזהירות הסבירה.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי במקרה דנן מתקיימת עוולת הרשלנות ומשרד החינוך נמצא אחראי לנזקי הגוף שנגרמו לתלמידה.