על כלל הגילוי המאוחר בהקשר של תביעת לקוח כנגד עורך דינו

כלל הגילוי המאוחר שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 קובע כי מקום בו נעלמו מידיעת התובע עובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

באותה פרשה ביצעה עורכת הדין נ.ל עסקת מכר דירה עבור התובעים, שהיו אז עולים חדשים חסרי הבנה בתרבות הישראלית ובדרכיה, וזאת מבלי שהתנתה זאת בכך שהמוכרים יסירו את המשכנתא שרבצה על הדירה. עקב כך הבנק פתח בהליכים למימוש הדירה כלפי התובעים, ונגרמה להם מסכת ייסורים ארוכה שסופה במותו המוקדם של התובע מבעיות בריאות שככל הנראה נבעו מן המתח הנפשי המתמשך של חשיפותו – על לא עוול בכפו – להליכי מימוש מצד הבנקים. באותה פרשה עבר הטיפול בתיק לעורך דין ד.ל., בן זוגה של עורכת הדין נ.ל. והוא נמנע מליידע את התובעים במחדלה של רעייתו, תוך שהימנעות זו עומדת בניגוד עניינים לחובת הנאמנות שלה כלפי התובעים.

רק בשנת 1994, כאשר נועצו התובעים עם בא כוחם הנוכחי, הם למדו כי באת כוחם הקודמת, עו"ד נ.ל. נמנעה מהסרת הערת האזהרה של המוכרים ובן זוגה, עו"ד ד.ל.– נמנעה מליידע אותם באשם האמיתי בכל צרותיהם.

נפסק כי התובעים עומדים מבחינה סובייקטיבית בתנאי סעיף 8 לחוק ההתיישנות הדן ב'כלל הגילוי המאוחר', אך גם מבחינה אובייקטיבית, שכן:

בני הזוג ל' העלימו מי' את מחדליהם ובמיוחד את התרשלותה של עו"ד נ.ל. בעשותם כן הם פעלו על פני הדברים בניגוד לחובתם שמכוח חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המטיל עליהם לפעול במילוי תפקידיהם כעורכי הדין – לטובת שולחיהם בנאמנות ובמסירות. פעולה בניגוד אינטרסים, או שלא בהתאם לטובת הלקוח אגב אי גילוי נאות, יש בה, על פני הדברים, הפרה של אותה חובת נאמנות. ואולם, באין מידע אחר – רשאי הלקוח להניח, בהנחה הניתנת לסתירה, כי עורך הדין ממלא את חובתו ולפיכך תקופת ההתיישנות נדחית בהתאמה עד שהעובדות מתבררות לאשורן (וראה גם ע"א 3322/95 גמזו נ' גושן, פ"ד נ(4) 520 (1997); ע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פונדמינסקי, פ"ד נה(5) 817, 825-824 (2001); ע"א 1217/03 קבוצת עונאללה לייזום והשקעות בע"מ נ' ח'אזן, פ"ד נח(1) 224, 237 (2003))".

ד"ר דוד סער, עו"ד