על ועדות רפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי לנמק החלטתן

על חובת ההנמקה בכלל, ועל זו המוטלת במיוחד על ועדה הפועלת כגוף מעין-שיפוטי והנתונה לביקורת שיפוטית, עמד בית-הדין הארצי בדב"ע לד0-258/ הניג – המוסד לביטוח לאומי:

"...הסדר הטוב מחייב, במקרה מכגון זה העומד לדיון, שהוועדה הרפואית תנתח את חוות-הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות-הדעת, ותנמק שלילת מסקנה שבחוות-הדעת. בית-הדין מודע לכך שבמישור 'הטיפולי' אין רופאים נוהגים כאמור, ואינם חייבים לנהוג כאמור, לביצוע תפקידם המקצועי. שונה המצב עת רופאים ממלאים תפקיד מעין-שיפוטי".

בדב"ע לב0-120/ מנחם – המוסד לביטוח לאומי נפסק:

"...זכאי המבוטח שהחלטה הקובעת את היקף פגימותיו ומגבלותיו בגין תאונת עבודה ואת זכויותיו כלפי המוסד לביטוח לאומי, תהיה גלויה לעין ומובנת לו וליועציו... גם הפיקוח המשפטי של בית דין זה על פעולות הוועדה הרפואית לעררים יקופח בהעדר הנמקה ולא יהיה יעיל".

הטעם לחובת ההנמקה נדון שוב בדב"ע לה01-333/ שמואל בנימין – המוסד לבטוח לאומי:

"שרק החלטה מנומקת מאפשרת לרשות השיפוטית למלא תפקיד הפיקוח השיפוטי שהוטל עליה. משנומקה ההחלטה – מחובתו של בית דין זה לבחון אם הוועדה פעלה מתוך שיקולים המתחייבים מפירוש נכון של החוק".

לעניין אופי ההנמקה נפסק בדב"ע לה01-129/ שריקי – המוסד לבטוח לאומי כי:

"הנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה לומד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

לסיכום ניתן לומר, כי על ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי לנמק החלטתה הן לעניין קביעת נכותו של המבוטח, והן לעניין פסילת חוות הדעת שהוא מביא מטעמו, וכי הנימוק צריך להיות מובן למבוטח, ליועציו ולבית המשפט, כך שניתן יהא לתוקפו משפטית במקרה הצורך. מקום בו ההחלטה שניתנה אינה מנומקת, יורה בית המשפט על השבת הדיון לוועדה.

ד"ר דוד סער, עו"ד