עיקרון יחוד העילה בפלת"ד לא יחול על רשלנות רפואית מאוחרת

אדם נפגע בתאונת דרכים, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, (להלן: "פלת"ד") ופוצה. בית המשפט פסק לו פיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. כעבור זמן חלה החמרה במצבו, והוא נזקק לניתוח. הצוות הרפואי מתרשל בביצוע הניתוח, וכתוצאה מכך נגרמים לו נזקי גוף נוספים. האם הוא זכאי לתבוע את הצוות הרפואי, בגין אותה רשלנות, בעילה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], או שמא עומד לו לרועץ עיקרון יחוד העילה, הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפלת"ד? שאלה זו נדונה בע"א 8535/01 גנאדי ליפשיץ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (ניתן ביום: 9.10.03).

בית המשפט פסק, כי לו הועלתה סוגיית הרשלנות טרם תום ההליך, היא הייתה נדונה – לאור עיקרון ייחוד העילה – במסגרת התביעה לפי חוק הפלת"ד. אולם מהו הדין כאשר טענה שכזו מועלית לאחר שההליך נסתיים?

בית המשפט פסק כדלקמן:

"שלילת העילה על-פי דיני הנזיקין הכלליים, מתוקף עקרון ייחוד העילה, מותנית בדבר קיומה של עילת תביעה, העומדת לנפגע על-פי חוק הפיצויים, עילה אשר מכוחה יש ביכולתו לתבוע ולקבל פיצוי בגין מכלול הנזקים שנגרמו לו. לעומת זה, כאשר העילה על-פי חוק הפיצויים אינה עומדת עוד לנפגע, משום שמוצתה בפסק-דין תקף וסופי, כי אז אין הצדקה לשלול ממנו את עילת התביעה על-פי דיני הנזיקין הכלליים, בגין נזק שנגרם לו לאחר אותו פסק-דין.

גישת המשיבים תוביל לתוצאה לפיה יינתן פטור גורף לאחראי ברשלנות רפואית – ומנגד לא תהיה לנפגע כל כתובת אחרת אליה יוכל לפנות על-מנת להיטיב את נזקיו. תוצאה כזו, לפיה יוצא הנפגע וידיו על ראשו, נוגדת את  עקרון היסוד של תורת הנזיקין".

בית המשפט סייג את דבריו, וציין כי יש להבחין בין התרחשות מעוולת אשר ניתן היה לצפותה "במהלכם הרגיל של הדברים" במסגרת תביעת הפלת"ד", שאז העילה תמוצה במסגרת תביעה לפי חוק הפלת"ד אשר במסגרתה מקבל הניזוק פיצוי בגין נזקי העתיד, לבין התרחשות שלא ניתן לצפותה.

נפסק, כי הגם שבאותו מקרה החמרת מצבו של התובע הייתה צפויה, היות ורשלנות רפואית אינה מתרחשת במהלכם הרגיל של הדברים, לא ניתן לכלול את הרשלנות הרפואית במסגרת אותה החמרה שהייתה צפויה.

ד"ר דוד סער, עו"ד