להערכת סיכויי תביעתך:

שם
דוא"ל
טלפון
הודעה

 

עובדות המקרה בת"א (ת"א) 161018-09 מחמד אישמט נ' מדינת ישראל (ניתן ביום: 7.10.10).

 

התובע, אזרח בולגריה, עבד בישראל באופן חוקי ועזב את הארץ. בחלוף שנה ושלושה חודשים, ביום 10.4.08, שב לישראל לצורך דיון בבית הדין לעבודה. אולם, עם כניסתו עוכב לשם בדיקה ותשאול, כניסתו סורבה, והוא הועבר על ידי רשות ביקורת הגבולות למתקן מסורבי כניסה, שם נכלא ועוכב בהמתנה להרחקתו מישראל. עקב משפטו הצפוי, הוא סירב לעזוב את הארץ ואף פנה לעורך דינו.

בית המשפט לעניינים מנהליים הוציא בו ביום צו למניעת גירושו מן הארץ. הגם שבליל כניסתו לארץ הייתה לרשויות סיבה סבירה לחשוד בנסיבות הגעתו, בבוקר, עם פניית עורך דינו אשר הוכיח כי הוא הגיע לצורך דיון בבית הדין לעבודה, ועם מתן הצו, ידעו הרשויות כי הגעתו הייתה כדין.

 

ביום 15.04.08 הסכימו הרשויות לשחררו בערבות, אולם הוא גייס את הערבות אך ורק ביום 17.04.08, ועל כן שוחרר בתום שבעה ימי כליאה. בגין כך הגיש התובע תביעה בעילות של כליאת שווא, רשלנות והפרת חובה חקוקה.

 

באשר לעילת כליאת השווא, נפסק כי כל עוד הוצע לתובע כבר מיום כליאתו הראשון, להשתחרר מן הכליאה בתנאי שיצא את הארץ, לא ניתן לדבר על כליאת שווא, שכן ההלכה הפסוקה קובעת כי התקיימותו של 'פתח מילוט' מאיינת עילה זו.

 

באשר לעילת ההתרשלות צוינה ההלכה ולפיה לאור חשיבות הזכות לחירות חלה על הרשות "חובה מוגברת לבחון ולחזור ולבחון את צדקת שלילת החירות בכל נקודת זמן בהתאם לנסיבות המשתנות" (בר"ם 696/06).

 

נפסק כי לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות אין זה הוגן וסביר להתנות את שחרורו של העובד הזר מן הכליאה בעזיבת הארץ, תוך הפסד דיונו המשפטי החשוב בבית הדין לעבודה.  ביהמ"ש פסק כי  הגם שבליל הגעתו של התובע הסברו עורר חשד, משפנה עורך דינו בבוקר והוכיח את אמיתות דבריו, היה צריך לשחררו מכליאה. לפיכך נפסק כי "לאור הבהרות אלה חייב היה לחול שינוי בהגדרת מעמדו של התובע ובהתייחסות לחשדות כלפיו, והיה על נציגי הרשות להפעיל פעם נוספת את שיקול דעתם ללא דיחוי".

 

ביהמ"ש השית על הרשות פיצוי בסך 15,000 ש"ח.

 

ד"ר דוד סער, עו"ד