להערכת סיכויי תביעתך:
עובדות המקרה בת"א (ת"א) 161018-09 מחמד אישמט נ' מדינת ישראל (ניתן ביום: 7.10.10).
ביום 15.04.08 הסכימו הרשויות לשחררו בערבות, אולם הוא גייס את הערבות אך ורק ביום 17.04.08, ועל כן שוחרר בתום שבעה ימי כליאה. בגין כך הגיש התובע תביעה בעילות של כליאת שווא, רשלנות והפרת חובה חקוקה.
באשר לעילת כליאת השווא, נפסק כי כל עוד הוצע לתובע כבר מיום כליאתו הראשון, להשתחרר מן הכליאה בתנאי שיצא את הארץ, לא ניתן לדבר על כליאת שווא, שכן ההלכה הפסוקה קובעת כי התקיימותו של 'פתח מילוט' מאיינת עילה זו.
באשר לעילת ההתרשלות צוינה ההלכה ולפיה לאור חשיבות הזכות לחירות חלה על הרשות "חובה מוגברת לבחון ולחזור ולבחון את צדקת שלילת החירות בכל נקודת זמן בהתאם לנסיבות המשתנות" (בר"ם 696/06).
נפסק כי לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות אין זה הוגן וסביר להתנות את שחרורו של העובד הזר מן הכליאה בעזיבת הארץ, תוך הפסד דיונו המשפטי החשוב בבית הדין לעבודה. ביהמ"ש פסק כי הגם שבליל הגעתו של התובע הסברו עורר חשד, משפנה עורך דינו בבוקר והוכיח את אמיתות דבריו, היה צריך לשחררו מכליאה. לפיכך נפסק כי "לאור הבהרות אלה חייב היה לחול שינוי בהגדרת מעמדו של התובע ובהתייחסות לחשדות כלפיו, והיה על נציגי הרשות להפעיל פעם נוספת את שיקול דעתם ללא דיחוי".
ביהמ"ש השית על הרשות פיצוי בסך 15,000 ש"ח.
ד"ר דוד סער, עו"ד
