להערכת סיכויי תביעתך:
בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של מוגבל נפשית, בפסק דין בעניין יעקב רוט נ' רם מבנים בע"מ, אשר תבע מהחברה בה עבד תשלום כל זכויותיו כעובד מן המניין. נקבע כי בהיותה של ההתקשרות בין הצדדים למטרת שיקום בלבד, אין להכיר ביחסי עובד –מעביד בין הצדדים, ולפיכך אין הוא זכאי לתשלום זכויות סוציאליות בגין דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.
במקרה הנדון, העובד הועסק משך כ-10 שנים בחברה לייצור והקמה של מבנים ניידים וקבועים. משך כל חודשי עבודתו קיבל שכר בשיעור ממוצע אשר נע בין 33%-40% בלבד מגובה שכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום. לימים, בעקבות התקף פסיכוטי, אושפז העובד בבית חולים לחולי נפש, ומאז לא שב לעבודה.
העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לתשלום כל זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. בית הדין האזורי קבע כי במציאות המשפטית של ימינו, נכון יהיה להכיר ביחסי עובד-מעביד במקרה זה, אולם קבע כי כושר עבודתו של העובד המוגבל נפשית ביחס לעובדים אחרים, היה כושר עבודה מופחת ביותר.
בסופו של יום, בית הדין האזורי דחה את מרבית רכיבי התביעה, לרבות הפרשי שכר, וקיבל את תביעתו לתשלום עבור פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. על פסק דין זה הגיש העובד ערעור לבית הדין ארצי והחברה הגישה ערעור שכנגד. בית הדין הארצי קבע, ברוב דעות, כי הקשר בין הצדדים על פי טיבו לא היה של יחסי עובד-מעביד, כי אם של מתנדב שמסייע לאדם עם מוגבלות ומספק לו מסגרת שיקומית. בשל מגבלותיו, העובד יכול היה אך ורק לסייע לעובדי המפעל האחרים, ועלותו לחברה עלתה על התפוקה השולית מעבודתו.
לפיכך, מבחן ההשתלבות לבחינת קיומם של יחסי עובד-מעביד אינו מתאים למקרה זה, ובחינת טיב הקשר בין הצדדים צריכה להיעשות ע"פ "חוזה ההתקשרות" שביניהם, אשר במקרה הנדון היה מתן מסגרת שיקומית לעובד המוגבל נפשית. משזאת המסקנה, בסופו של יום קבע בית הדין הארצי כי אין לחייב את החברה בתשלומים שונים על פי משפט העבודה המגן בגין המעשה הטוב שעשתה כאילו היה עובד שלה.
ד"ר דוד סער, עו"ד
