סכומים שמעביד אינו רשאי לנכות משכרו של עובד זר

עובד זר מרומניה הובא לישראל לעבוד בחברת בניה. מי שהנפיקה לו את תלוש השכר היתה חברה מתווכת, חברת כח אדם, אשר עסקה בהבאת עובדים זרים לישראל. החברה שילמה לעובד את המשכורת, וניכתה מהתלוש כל חודש סכומים בגין הוצאות דיור וסכומים נלווים. העובד תבע את החברה בטענה כי ניכתה משכרו סכומים העולים על הסכום המרבי המותר לניכוי הקבוע בחוק.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כך: תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000, נקבע מהו שיעור הניכוי המרבי אותו ניתן לנכות משכרו של עובד זר עבור מגורים שמעניק לו המעביד. לפי התקנות, הסכום המרבי אותו ניתן לנכות הוא בסכומים שונים בהתחשב באזורי המגורים ובמרכיב בעלותו של המעביד על המגורים. בנוסף נקבעה בתקנות תקרת ניכוי בשל "הוצאות נלוות" למגורים (מים, חשמל וארנונה).

הניכוי משכרו של עובד זר עבור מגורים והוצאות נלוות ואחרות צריך לעמוד בשלושה מבחנים" האחד – הוכחת ההוצאה שהוציא המעסיק עבור השרות, אותה הוא מבקש לנכות. לא ניתן לנכות מהעובד סכומים "תיאורטיים", אלא רק סכומים שהוציא המעביד בפועל. השני – זכות הניכוי משכרו של עובד זר יכולה להתייחס אך ורק לסכומים שהם בבחינת "החזר הוצאות" כקבוע בתקנות ובכפיפות לסכומים שנקבעו בתקנות למרכיבים אלה. השלישי –ניכוי החיוב לא יכול חרוג מ-25% משכרו של העובד הקבועה בחוק הגנת השכר ובתקנה 5 לתקנות. חריגה מכל אחת מן הבחינות הללו אינה מותרת.

נדחתה טענת המעסיקות, כי הוכיחו שהעניקו לעובד מגורים, ציוד ושירותים מעבר לנדרש עפ"י התקנות. טענה זו אינה רלבנטית שהרי גם אם העמידו המעסיקות לרשות העובד מגורים, ציוד ומוצרים, אין הן רשאיות לנכות משכרו את שוויים של אלה ככל שהם חורגים מן הסכומים הקבועים בתקנות.

בית הדין קבע כי יש להחזיר לעובד את הסכומים שנוכו משכרו מעבר למותר הקבוע בתקנות.

ד"ר דוד סער, עו"ד