נפקות מכתב הדחייה של חברת הביטוח לתביעת מבוטח או צד ג'

ישנה נפקות משפטית רבה  לתוכנו של מכתב הדחייה של תביעת מבוטח או צד ג' על ידי חברת ביטוח, ואף למקרה בו חברת הביטוח מחליטה כי אינה מעוניינת כלל להגיב במכתב דחייה.

בית המשפט העליון קבע ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי נ' אסולין כי כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן, לא תוכל המבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה (הלכת אסולין).
להלכה זו נקבעו מספר חריגים אשר נקבע כי יש לפרשם בצמצום. חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה.
הרציונל העומד בבסיס הלכה זו הינו, כי קיים פער משמעותי ביותר בין חברת הביטוח לבין המבוטח חסר הידע המשפטי ולפיכך קביעה זו מנסה לצמצם פער זה בדרך זו.

לפיכך, כלל בסיסי לכל עורך דין המטפל בתביעות בהן מעורבת חברת ביטוח הינו תמיד לבדוק האם הטענות בכתב ההגנה אינן חורגות מהאמור במכתב הדחייה.

סוגיה חשובה נוספת, הנה מהי המשמעות המשפטית במקרה וחברת הביטוח מחליטה שלא להגיב כלל במכתב דחייה. בית המשפט המחוזי קבע בבש"א (ת"א) 163633/08 אלברט אלבז נ' הראל כי מקום שחברת הביטוח כלל לא מגיבה במכתב דחייה לא תוכל היא להעלות טענות הגנה בכתב ההגנה פרט לטענות המתייחסות לגובה הנזק או טענות שפורט לעיל בחריגי הלכת אסולין.

ד"ר דוד סער, עו"ד