להערכת סיכויי תביעתך:
3.3.2011
חברות הביטוח מנגד טענו 2 טענות עיקריות: האחת היא כי לאור סעיף 8א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד), שעניינו עקרון ייחוד העילה, לא קמה לנפגע הזכות לתבוע זכויותיו ע"פ פקודת הנזיקין. ולחלופין, גם אם יותר לתובע לתבוע ע"פ פקודת הנזיקין, מן הראוי להגביל את הפיצוי לתקרות הקבועות בחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו מכוחו.
לצורך הכרעה בטענה הראשונה צריך היה ביהמ"ש העליון (ע"א 2591/09) להכריע האם יש לראות בנפגע משולל זכאות תביעה לפי ס' 7(5) לפלת"ד (הגבלת זכאותם של נפגעים – מי שנהג ללא ביטוח), "כמי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה", וכמי שזכאי ממילא לתבוע ע"פ פקודת הנזיקין?
ביהמ"ש העליון סוקר את המצב המשפטי הנהוג בארץ עד כה, ומונה מס' פסקי דין בהם הוכרעה הסוגיה לטובת הנפגע. מוסיף ביהמ"ש ואומר כי אף ועדת ברנזון השנייה דגלה בהשקפה מתירנית זו. בנוסף פונה ביהמ"ש לדברי ההסבר להצעת חוק הפלת"ד, כשגם משם עולה התשובה הברורה לפיה הנפגע יהא רשאי לתבוע פיצוי על נזקיו על פי פקודת הנזיקין ויידרש להוכיח אשם.
לעניין טענתם השנייה של חברות הביטוח – תחימת גבולות הפיצוי על פי חוק הפיצויים, מציין העליון כי אכן, התוצאה לפיה תובע, שבאשמתו או ברשלנותו לא ביטח את רכבו בביטוח חובה יזכה לפיצוי בשיעור גבוה מן הפיצוי לוֹ היה זכאי לוּ היה פועל כדין והיה רשאי לתבוע לפי חוק הפיצויים – מעוררת תחושת חוסר נוחות. תוצאה אשר פוגעת באופן ישיר בחברות הביטוח ובמעגל השני פוגעת היא בכלל ציבור המבוטחים, ולפיה, "יוצא חוטא נשכר".
לאור העובדה כי סוגיית הגבלת הפיצויים כבר עלתה בהצעת החוק, ולאור העובדה כי המחוקק בחר בסופו של יום להשמיט סעיף ההגבלה, כשהטעם העיקרי לכך הוא שבתביעה שכזו מאבד הנפגע את היתרונות שמקנה חוק הפיצויים, שכן כעת עליו לברר שאלת האחריות ["המקל" שחובטים בו (סוגיית האשם), כבד דיו, עד שאין לחבוט בו ב"מקל נוסף" (הגבלת הפיצויים)] – קובע ביהמ"ש העליון, כי אין מנוס מלקבוע שאין להגביל תביעת הנפגע בהתאם לתקרות הקבועות בחוק הפלת"ד, ולפיכך ערעורן של חברות הביטוח נדחה.
ד"ר דוד סער, עו"ד
