מנשה תורג'מן נ' ביטוח לאומי

1. לפנינו תביעה להכיר  בפגיעה בגבו של התובע כתאונת עבודה.

התובע טען כי ארע לו אירוע תאונתי ביום 23/9/08, וכן בעבודתו הוא מבצע פעולות חוזרות ונשנות של הרמת משאות ונהיגה במשאית.

3.התובע טען כי במשך כל שעות עבודתו היה מבצע פעולות חוזרות ונשנות של הרמת ציוד תעשייה. מדובר בציוד במשקלים שונים, בין עשרות ק"ג ל-100 ק"ג ויותר. מדובר בלוחות חשמל, ציוד אל פסק, מצברים, מדחסים, שנאים.

מעדות התובע עלה כי הציוד היה מגוון ומשתנה, תוך שימוש לעתים בציוד עזר לצורך ההרמה. זוהי עבודה פיזית קשה אך מגוונת, עם מכשירים שונים, במשקלים שונים, שאין לראות בהם פעולות חוזרות ונשנות, אשר הן זהות מבחינת התנועה או המשקל.

4.יחד עם זאת סברנו כי עבודתו של התובע אשר כללה גם נהיגה במשאית מלמדת כי יש בה תשתית לכאורה למיקרו טראומה. התובע טען כי לצורך עבודתו נהג מידי יום במשך מספר שעות למקומות בהם נדרשה עבודתו לצפון ולדרום ובכלל זה גם לבסיסי צבא. מדובר היה בחלק מהמקרים בהובלת ציוד תעשייתי לאתרי בניה, ששם הדרכים לא היו סלולות.

התובע טען כי הכסא במשאית היה הידראולי רק בתום תקופת העבודה.

משום כך סברנו, כי עבודת התובע המתייחסת לנהיגה במשך שעות רבות, בין השאר גם על דרכים לא סלולות, יש בה לכאורה תשתית עובדתית מספקת לקיומה של מיקרוטראומה.

5.אשר על כן, מינינו את ד"ר פעילן כמומחה רפואי מטעם בית הדין אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

5.1       ממה סובל התובע בגבו?

5.2        האם קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה בין עבודת התובע כנהג לבין הפגיעה בגבו?

5.3        האם ניתן לראות בעבודת התובע כנהג, פגיעות חוזרות ונשנות שהצטברותן הביא לפגיעה בגב התובע?

6.  ביום 24/9/10 ניתנה חוות דעתו של ד"ר פעילן,  להלן חוות הדעת:

"אצל מר תורג'מן, נהג משאית (גם בדרכים לא סלולות) במקצועו, אובחנו שינויים ניוונים בע"ש המותני (גרמים ודיסקלים)

תהליך היווצרות השנויים הניווניים הינו תהליך איטי והדרגתי ואורך שנים רבות.

שנויים אלה הם על רקע קונסטיטוציוני-התפתחותי, סבירים לגיל הופעתם ואינם קשורים לתנאי עבודתו.

השאלה הנשאלת האם תנאי עבודתו האיצו/החמירו את הופעת השנויים הניווניים.

נהיגה רבת שנים במשאית, כולל נסיעה בדרכים לא סלולות – סביר שהאיצו/החמירו את הופעת השינויים הניוונים בע"ש המותני לפי תאורית המיקרו טראומה.

לאור הנ"ל, המלצתי היא לקבל את תביעתו בגין ע"ש המותני כהחמרת מצב בשיעור של מחצית בגין תנאי עבודתו.

לשאלות בית הדין

1.         כאבי גב תחתון על רקע של שינויים ניווניים (גרמים וסידקלים).

2.         קיים קשר סיבתי סביר של החמרת מצב, כפי שכתבתי בדיון.

3.         כן, כגורם מאיץ/מחמיר של השינויים הנינווניים, אשר הופעתם אינה קשורה לתנאי עבודתו. "

7. שני הצדדים הגישו בקשות להציג למומחה שאלות הבהרה אולם הבקשות נדחו.

הכרעה

8.על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה  לבין הפגיעה  הנטענת בעבודה  או שלילת קיומו  של קשר כאמור,  הינה קביעה משפטית המושתתת  על חומר הראיות.  אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד  משקל מיוחד  לחוות דעת שמוגש על ידי  מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם   אחד הצדדים.

ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד  נ' עמירם  פיאלקוב, פד"ע כב',  321.

דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

בית הדין יסמוך  את ידו על חוות דעת  המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן,  אלא אם  קיימת  הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

ראה:דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק  פרבר, (לא פורסם).

בית הדין  נוהג לייחס משקל רב  לחוות הדעת  של  מומחה  מטעם בית  הדין וזאת  מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה  מטעם בית הדין  גדולה יותר  ומובטחת  במידה מירבית  מעצם העובדה,  שאין הוא מעיד  לבקשת צד ואין הוא מקבל  שכרו מידי  בעלי  הדין.

ראה: דב"ע  411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום  2.11.99.

לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני  מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

במקרה הנוכחי, לא  ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או  שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

9.הנתבע טען כי המומחה הרפואי טעה בחוות דעתו עת קבע קשר סיבתי של החמרת מצב בין תנאי עבודת התובע לפגיעה בגבו, זאת מאחר שהמומחה חרג ממסכת העובדות אשר נקבעה ע"י בית הדין בקביעתו כי התובע נהג בדרכים לא סלולות. הנתבע טען כי לא נמסרו למומחה הרפואי נתונים בדבר אופי נסיעתו של התובע וכן לגבי הכסא עליו נהג ברכב. עוד הפנה הנתבע לבקשתו להפנות למומחה שאלות הבהרה אשר יבהירו את המסכת העובדתית אולם בקשתו נדחתה.

לבסוף ציין הנתבע כי חוות דעתו של המומחה התבססה בעיקרה על העובדה הלא נכונה שהתובע נהג בעיקר בדרכים לא סלולות.

10.ראשית, טענות הנתבע בדבר המסכת העובדתית צריכות היו להשמע מיד עם מתן החלטת בית הדין על מינוי המומחה הרפואי ולא לאחר קבלת חוות דעתו.

שנית, אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי המומחה ביסס את חוות דעתו בעיקר על העובדה כי התובע נהג בדרכים לא סלולות. הדבר אינו עולה מעיון בחוות הדעת - בעובדות שהונחו בפני המומחה צוין כי עבודת התובע המתייחסת לנהיגה במשך שעות רבות, בין השאר גם על דרכים לא סלולות.

יתר על כן, במסגרת התשתית העובדתית התייחס בית הדין בהחלטתו הן לתדירות הנהיגה של התובע , הן לתדירות הנסיעה של התובע בדרכים לא סלולות והן להיעדרו והימצאו של כסא הידראולי ברכב בו נהג התובע. לאור זאת, ברי כי המומחה ביסס את חוות דעתו על העובדות אשר נמסרו לו ע"י בית הדין והגיע למסקנה אליה הגיע.

11.חוות דעתו של המומחה הרפואי מקיפה ומפורטת, המומחה קבע מפורשות כי המצב הרפואי בגבו של התובע נובע משינויים ניווניים אשר הופעתם אינה קשורה לתנאי עבודת התובע, יחד עם זאת ציין המומחה כי תנאי עבודתו של התובע כמתואר בעובדות מטעם בית הדין החמירו את מצבו הרפואי של התובע בגבו ובלשון המומחה "נהיגה רבת שנים במשאית, כולל נסיעה בדרכים לא סלולות – סביר שהאיצו/ החמירו את הופעת השינויים הניווניים בע"ש המותני לפי תאוריית המיקרוטראומה." בנוסף המומחה העריך את משקל השפעת תנאי העבודה על מצבו הרפואי של התובע ב- 50%, שהם די והותר כדי לבסס קשר סיבתי על דרך של החמרה.

12. באשר להיקף הפגיעה, הצדק עם התובע, הסמכות בנושא מסורה לועדה רפואית מטעם הנתבע.

13.על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

14.הנתבע יישא בהוצאות התביעה בסך 2,000 ₪.

ניתן היום,  ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

אילן סופר 54678313

5129371

54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן