מלק שלמה נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני כב' השופט אילן סופר  27/06/2006

בעניין: מלק שלמה 

ע"י ב"כ  סער דוד              התובע

-נ  ג  ד-

המוסד לבטוח לאומי

ע"י ב"כ  ילנה צ'וקלר           הנתבע

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע, להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בגבו, כמחלת מקצוע.

2. התובע עבד משנת 1967 ועד ליום 28.2.01 כנהג רכב כבד.

3. מרבית עבודתו של התובע היתה בישיבה ליד ההגה ובנסיעה על דרכי עפר, וכבישים משובשים כפי שיפורט להלן.

4. משנת 67' ועד לשנת 90'  עבד התובע כנהג רכב  כבד בליטא.

5. משנת 91' ועד לשנת 95' עבד התובע בחברת  "מידן", חברה לעבודות עפר שביצעה  עבודות עבור מע"צ וקבלנים פרטיים.

6. במסגרת עבודתו בחברת "מידן" נדרש התובע לנסוע במשאית מרצדס ישנה, מודל 67/8 ללא כסא הידראולי ולהוביל חומר אספלט מן המחצבות לאתרי העבודה. יודגש, כי הנסיעה התבצעה בדרכי עפר לא סלולות וקופצניות כך שכל קפיצה של הרכב הורגשה אצל התובע היטב.

7. זאת ועוד, התובע נדרש במהלך עבודתו בחברת מידן לנסוע על מכבש ללא כסא הידראולי לצורך סלילת כבישים וגם עבודתו זו נעשתה כאמור בדרכי עפר.

8. משנת 95' ועד לשנת 96' עבד התובע בחברת "פיוניר" חברה להובלות חצץ ובמסגרת עבודתו נדרש לנהוג על משאית אמבטיה (מסוג "דאף-סמיטריילר"), השוקלת כ- 40 טון ולנסוע מדי יום למחצבות בהן דרכי עפר לא סלולות ומשם להוביל את החומר למפעלים ואתרי הבנייה של החברה בכל רחבי הארץ, כאשר בתוך כך נסע על כבישים משובשים.

9. הנהיגה הממושכת ברכבים הכבדים על כבישים ודרכי עפר משובשות, כמו גם המאמץ הפיזי לו נדרש התובע בנשיאת חומר הברזנט והחלפת הגלגלים במשאית, גרמו לתובע זעזועים חוזרים ונשנים בעמוד השדרה המותני ויצרו לחץ מתמשך על אזור זה.

10. כמו כן, אופי עבודתו של התובע הצריך תנועות סיבוב תכופות ורבות של עמוד השדרה הצווארי כנדרש במהלך נסיעה ויודגש בזאת, כי גב המושב עליו ישב התובע בכל הרכבים בהם נהג לא הגיע עד לצוואר וכל תנודה וקפיצה של הרכב הורגשה היטב בצווארו של התובע.

11. משנת 1996 ועד לשנת 2001 עבד התובע בחברת "מכולנוע" שם נדרש לנהוג במשאית  כבדה עם מנוף (סמיטריילר דאף עם מנוף) ולהוביל מכולות מנמל אשדוד וחיפה ללקוחות החברה בכל רחבי הארץ  ובתוך כך נדרש הוא לנסוע בכבישים משובשים.

12. בכל מקומות  העבודה שפורטו לעיל  עבד התובע במשך 5-6 ימים בשבוע, 12 שעות ביום בממוצע.

13. התובע חש כאבים חזקים בעמוד השדרה המותני עם הקרנה לרגליים וכן בעמוד השדרה הצווארי ופנה לקבלת טיפול רפואי ומשנת 2001 איננו עובד.

14. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי.

15.  בתאריך 18.8.05 מינה בית הדין את ד"ר חיים צינמן אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:
א. מהי מחלת התובע?
ב. האם עבודתו של התובע הובילה לסדרה של פגיעות זעירות החוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק זעיר משלה?
ג. האם השפעת העבודה, על מחלת התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כמו תחלואה טבעית?

16.  בתאריך 2.11.05 מסר  המומחה את חוות דעתו כדלקמן:

"בתשובה לשאלות ההבהרה:
15.1 לפי צילומים שבוצעו ביום 16.2.04 אובחן: 'דיסקופתיה וספונדילוזיס בגובה C6-7. דיסקופתיה וספנדילוזיס בעמ"ש גבי תחתון'. חתום ע"י דר' מירמן.
ב- CT: "בלטי דיסק L5-L4, L4-L3, זיזים קדמיים בגובה L5 – L3". חתום ע"י דר' טרנבסקי.
התובע סובל מכאבי גב תחתון.
15.2 מחלת גב אינה מוכרת "כמחלת מקצוע" על פי חוק. בדרך כלל אין ליישם את תורת המיקרוטראומה במחלת הגב והדיסק הבין חולייתי. אך לפי פרוסמים שונים מקצוע נהג שמפעיל רכב כבד על דרכי עפר משובשות יכול לגרום לפגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר ובהצטברותם מביא בשלב מסוים לנזק של ממש אם כי יש לציין ששינויים כפי שתוארו בצילום הרנטגן ובבדיקת ה-CT הנה שכיחה מאוד בגילו של התובע. ניתן לקשור בין תיאור עבודתו כפי שמופיע בפרק העובדות שהובילה לסדרת פגיעות זעירות החוזרות ונישנות שכל אחת מהן תרמה נזק זעיר משלה.
15.3 השפעת העבודה על מחלת התובע הייתה רבה מהשפעת גורמים אחרים כמו תחלואה טבעית".

17. בתאריך 14.2.06 התבקש המומחה להשיב על שאלות ההבהרה הבאות:

"1.1 מה משקל עבודתו של התובע בין השנים 1996-1991 על מצב גבו לעומת העבודה בשנים 1990-1967?
1.2 האם העבודה בשנים 1996-1991 השפיעה על גבו של התובע במידה רבה יותר מהשפעת גורמים אחרים, כולל עבודה בחו"ל, על הפגיעה ממנה סובל התובע כיום?"

18.  בתאריך 19.3.06 השיב המומחה כדלקמן:

"בתשובה לשאלות ההבהרה הנוספות:
1.1 אין לי כל כלים להעריך מהו משקל עבודתו של התובע בין השנים 1996-1991 לבין השנים 1990-1967, על התהוות כאבי גב. יש להבין שמדובר בתהליך איטי ומצטבר עם השניים.
1.2 השפעת העבודה בשנים 1996-1991 השפיעה על גבו של התובע באופן יחסי למספר השנים של נהיגה ואינה רבה יותר מאשר גורמים אחרים כמו עבודה קודמת או מצבו הקונסטיטוציונלי."

ה ה כ ר ע ה

19. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה  לבין הפגיעה  הנטענת בעבודה  או שלילת קיומו  של קשר כאמור,  הינה קביעה משפטית המושתתת  על חומר הראיות.  אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד  משקל מיוחד  לחוות דעת שמוגש על ידי  מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם   אחד הצדדים.

ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד  נ' עמירם  פיאלקוב, פד"ע כב',  321.
דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

בית הדין יסמוך  את ידו על חוות דעת  המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן,  אלא אם  קיימת  הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן  לעשות כן.
ראה:   דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק  פרבר, (לא פורסם).

בית הדין  נוהג לייחס משקל רב  לחוות הדעת  של  מומחה  מטעם בית  הדין וזאת  מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה  מטעם בית הדין  גדולה יותר  ומובטחת  במידה מירבית  מעצם העובדה,  שאין הוא מעיד  לבקשת צד ואין הוא מקבל  שכרו מידי  בעלי  הדין.
ראה:   דב"ע  411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום  2.11.99.

לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.
מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני  מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין.

במקרה הנוכחי, לא  ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או  שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

20. הנתבע טוען שלנוכח תשובות המומחה לשאלות ההבהרה לפיהן השפעות העבודה בארץ על גבו של התובע אינה רבה יותר מגורמים אחרים כמו עבודה קודמת או מצבו הטבעי, יש בכך כדי לדחות את התביעה.

מאחר ולא ניתן לדרוש מהנתבע לבטח את התובע בגין מחלות שלא נגרמו עקב העבודה בארץ.

21. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע מאחר וגם הוא מודה בסיכומיו שעבודתו של התובע השפיעה על מצב גבו. אם העבודה בארץ השפיעה מעט או יותר, אין לכך כל משקל מאחר וכך או כך היה לה משקל מצטבר, במחלת התובע. קשר סיבתי אינו חייב להיות רק על דרך של גרימה אלא גם על דרך של החמרה.

22. משנקבע קיומו של קשר סיבתי, אין מנוס מקבלת התביעה.

23. על כן התביעה מתקבלת.

5129371
54678313
24. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

5129371
54678313
ניתן היום א' בתמוז, תשס"ו (27 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.
______________

אילן סופר 54678313-3639/04
אילן סופר - שופט  
003639/04בל 734 ויקי גוטפלייש
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה